Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 76

76 ממזרח וממערב קולי נגינה אינו אלא קוליות קוליות כשמשים בערבוביא, שאהד הוא העיקר והשאר טפלים לו, מנינם של המפלים, מדת חוזקם ומדת רומם בל אלו ריחדי.ם לקולי רעקרי שבכלי הנגינה המשונים את צביונו. ב. המיתרים, משני שהם דקים, כשהם לעצמם קולם רפה, וכדי שיהא קולם חזק, מחברים אותם עם לוחות או תבות של עץ, שיהיו אלו מזדעזעים עטם כאחד. מדת רומו של קול המיתרים מתרבה, כשנחרבה שיעור מתיהתם וכשגתמעט אורכם או עובים או משקלם. ג. סליל•')(צורה ה) מונח בתותבי1) קבוע י1, ומרוחק מזה תכריך 1> בדיל דק על פני הסליל, ועוקץ 8• יורד מעור מתוח 0 על פיו התחתון של קנה <ן ונלחץ אל הבדיל כנגד מקום הריוח שבין כריכות הסליל, כשאתה נותן פיך ומדבר בפיו העליון 0 של הקנה ואתה אוחז ביד הסליל ומגלנלו, הרי על ידי הדבור מזדעזע העור עם העוקץ, והוא, כשטתחכך בבדיל בדרך הילוכו, עושה בז־ נקודות משוקעות משונות זו מזו לפי הקולות המשונים ד. עכשיו כשאתה חוזר ונועץ את העוקץ בהנקודה הראשונה ואתה חוזר ומגלגל את הסליל כבפעם.הראשונה, הרי העוקץ חוזר ומזדעזע כבפעם הראשונה על ידי התחבבותו בין נקודה לנקודה ומשמיע קולות כאלו שיצאו מפיך. כלי כגון זה מוכשר לדבר כפי הרשום בו, והוא הפוניגרף. (המשך יבא). •י > גליל שפניו מסכיב כמין שלשלת, כריכות כריכות שוסעות ועולות, הוא הסליל — .30111%[ .0(8011111111 יי) התותב (— .8)111אי1 ,•1111101ח<1111ד1ו801) חללו מבפנים גם כ; עשוי פריכות כריכות והן נכנסין בין אלו של הס־ייל.!עיין בספרי מכניק שרק רביעי,). ■4