Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 52

ממזרח וממערב 52 נסים ומופתים נסיוניים• גם אז מי יתן ערובה לנו כי לא היה לכהני המצרים מלבד ידיעותיהם בחכמת המרפא שקבלו מאבותיהם במסורה והכתובים בכתבי־הקדש,— כי לא היתה להם גם חבטת-מרפא פקחית וחיה ההולכת ומתפתחת ומתעשרת בבחינות נסיוניות. כן גם הרופאים העברים בא״י, בבבל ובספרד אף בי העריצו והקדישו את התרופות ותורת הבריאות אשר בכתבי הקדש בכל זאת הרחיבו והעמיקו את חכמת-המרפא מדור לדור ויעשירוה עושר רב. בהמשך דברינו בספרנו זה נראה ונוכח כי ההנחה האומרת שלהמצרים הקדמונים היחה חכמת- מרפא העומדת על מעלה גבוהה בהחפתחוח, — כי ההנחה הזאת קרובה מאד להאטת ומכרחת אותנו לקבלה. .6 למרות התפתחות חכמת-הרפואה במדרגה גבוהה אצל המצרים אין אנו מוצאים כי עסקו במרפא-הטחלות השונות, כי כל חכמתם הנסיונית היתד. מכונת להרחיק את האדם מן המחלות המתרגשות עליו לבוא, לשמור ולהאריך את בריאותו. תחבולותיהם לרפא —קוראים אנו אצל דיודור *) — כלומר לקרב את פני המחלה, הנה: חיקן(•£1181,11), צום והקאה; לפי דעתם החלק היותר גדול של המזון בקבה למשא כבד הוא עליה אחרי עכולו ובשולו ומזאת תבאנה המחלות; לכן כל התרופות המרחיקות את סבות המחלות הן היותר טובות ונאמנות לבריאות הארם*. וכדומה לזה מספר הירודוט ג): שלשה ימים רצופים בכל חודש יגרשו המצרים טבטנם כל מה שאכלו ושתו ויריקו, ישטפו וידיחו את מעיהם על ידי סמי־הקאה ושלשול ועל ידי חיקן, לחזק על ידי זה בריאותם, בהאמינם כי ממיני המזונות הטצוים תתהוינה ותולדנה כל המחלות בקרב האדם". .7 דיודור *) מספר עוד דבר מענין אחד על אדות מהות כלכלת הבריאות אצל המצרים הקדמונים: במסע הטחנות במלחמה או במסע אנשים פרטים בקרב המדינה רפא ירפאו את כל חולה, •בכל מקום בואו, בלי כל קבלת שכר מיוחד. כי הרופאים מקבלים שכרם מקופת הממשלה, וברפאותם החובה עליהם להתנהג על פי החקים הכתובים לתכלית זו מחבר רופאים מצוינים ומפורסמים ולא יטו מהם ימין ושמאל*. מיל הדברים האחרונים האלה הננו רואים, כי המצרים השיט, בכל העקרים הראשיים של שמירת-הבריאות הכללית, את הרום, אשר תורת- הבייאות בזמננו רק שואפת לו וחושבת אותו למטרתה התכליתית: הרופאים היו פקידי הממשלה הממונים לשמירת בריאות העם; חקי המרפא היו .77 .0 .11 (י .82 .1 (י , .82 .0 .1 ל 1