Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv
- Journal
- Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv
- Volume
- שנת תרנ״ו - 1895
- Issue
- חוברת ג
- Date
- 1895-01-01
- Page
- Seite 10 (sequence 12)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 64% known words query
- IRI
…/4861829-6448961-6613382--351-4862175- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
4 ממזרח ובמערב 10 חמושים במלחמה זו בכל כלי נשק הרוח, בכל תוקף השכלת זמננו ובכל עוז מעלות רוחנו, למען לא נהיה נחשלים וננפים. אך בעצם מלחמתנו זו נשוה נא תמיד לנגד עינינו, כי כל זמן אשר לא נכונן לנו טרכז־מושב וקבוץ גליות, כל זמן אשר לא נתאמץ להיות אדונים לגורלנו הלאומי, לבל נהיה ככדור למשחק בידי זרים לא יהיה פתרון נכון לשאלת קיומנו בין הגוים. רק אז אם נהיה עם עומד ברשות עצמו ונהנה מיגיע כפיו ומעבודת מוחו, — אז יחשבונו נם העמים לעם ולא יהיה ישראל עוד כיתום האנושית ולא יחשב כאסופי וכשתוקי בין כל העמים. עלינו לבוא למטרתנו זאת על ידי דרכים מתוקנים ולהסתכל בפני המציאות ולהבינה כמו שהיא, לא נפתח פה ממלל רברבן טרם'שעלתה בידינו לעשות פועל כביר ונכבד; נעצים נא ונגביר את הישוב וחרשת המעשה בא״י, נתאמץ נא כלנו להסיר את המכשולים והמעצורים המונחים שם על דרכנו מבית ומחוץ, נרבה נא שם בתי ספרים, נחקור נא את הארץ לחשוף מכמניה וסנלותיה, רוח יושביה נטוסיהש וכשרונותיהם; נרחיב נא את רעיון ישוב א״י בין אחינו אשר לא שמעו את שטעו; נורה נא, על ידי ספרים ומ״ע, בינה את ממשלת תוגרמה ואת העמים היושבים בארץ ישראל מה רבה התועלת שתגיע להם על ירי ישוב היהודים בארץ אבותיהם. נם נוכיח נא להעמים המערביים כי יש לישובנו בא״י מטרה תרבותית: לעסק את הידים החרוצות של בני עטנו בעבודת אדמת אשר המה קשורים אליה בעבותות האהבה והזכרונות, ואז אם פעלותינו ומעשינו יהיו נכרים וממשיים נתן בזה כבוד וגודל לרעיון הישוב ויתרבו אוהביו ומחזיקיו מכל מפלגות עטנו. כיום הננו ללעג וקלם בעיני רבים מפני שהציונים חלשים ונרפים, ומפני שכל הישוב נתן לע״ע כמעט רק בידי פקידי הנדיב ואנחנו כאותו הזבוב היושב בראש העגלה המלאה עמיר וחושב בלבבו כי הוא והסוסים מושכים את העגלה וכובד משאה. אבל כל מושבה חדשה אשר נבנה בידינו עמלנו ועזרתנו בארץ אבותינו, כל בית-ספר וחנוך אשר ניסר ונבצר שם בכחנו ובתבונתנו יהיו לעדים נאמנים, למטיפים ומוכיחים על קשט רעיון הישוב ועל ערכו הלאומי הרם. בני עטנו הורגלו לשמוע דברים מפוצצים, מליצות מצלצלות, משא וחזיון — ולא יתמהו עוד על חפץ רם ונשא, כי כך דרכו של העברי מאז ומעולם לחפוץ הרבה,—לכן לא תפעלו פעולה נמרצה על לבות אחינו בדברים בעלמא. לא כן מעשים אדירים וכבירים ועלילות רבות — זה הוא דבר חדש ובלתי מצוי כלל בעולמנו הקטן, למפעלים לאומיים נמרצים לא הורגלנו בדורות האחרונים, לכן אם מעשים כאלה ידברו בשפתם הנמלצה אז יכרו בני עמנז אזן וישמעו לקחם ומוסרם. אבל גם בדכר זה לא נתרחק עד הקצה האחרון, לא נטה אזן לאותם האנשים המאמינים רק בכח הפעולה והמעשה ומכחישים-בכח הספרות והדבור החי. המעשה בלי תורה שקדמה לו, פעולה בלא תכנית, תנועה לאומית בלא ספרות העומדת בראש, אין בהם כל רוח חיים ואחריתם אפם ותהו. רב תבואות בכח ניב־שפחים אם יש בו רעיון חי