Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. [Seite]

/ תחת הבקרת פעמים. אינני בירא;ש מא:ן את איטר אראה עין לעין 1 * * 1 * •"•ן •—״•1 א1ת1 אתאר על י^וח ב&־ד דו• - ־ זז דיל גארראן). א. יאוש נורא על שני אלחנן הנציני, הוא עומד בלי כל תנועה על יר האניות במבא־הים בהאמבורג. עיניו יביטו לבחי,־ מבטו מרחף על שני היש ונמו יבקש את אנית הקשור אשר זה כחצי שעה נשלנהמעל הןץ,ש. עוד.ישמע באזניו קול מצהלות אחיו - "בני ארצו אשר נם המה באו הנה כ&הו לחשות בצל כנשי הברון. מה צהלו פני הנוסעים ומה אמלה לבתו. ובאשש תקוה ששתיו דובבות: •הה! אין אמלל בטני באלץ!' ־1 — חדות לי מראה הצעיר העומד שש — אמרתי אל רעי א. ההולך עמדי — בהראות• על אלחנן העומד יחידי על ששת הים בלי נוע יד ורגל ויאוש על שניו. — — התירא שאלני רע*. כי ישליך א״ע במצילת ים? היגע ידידי ג מבני ארצך הנדחים הנהו, יהודי אשר לא בנקל ישיר מעלי אדמות. בן הוא לעמנו הרגיל לשתות ולמצוץ את ^קבעת כיס תיעלת החיים עד תמה ובדומיה ישא ויסבול כל שגע ורעת שתביא עליו. —י רעי א. הלך לו. ואנכי עמדתי מרחוק מחריש ומשתאה לרעת ולהתחקות על עקבי אלחנן ומבלי משים ננשתי אליו ואתבונן בשניו. אלחנן התחלחל וישער שיו אך גאלם דומיה וישן ללכת. — — צעיר נכבד! — קראתי לו רוסית — סלחני נא על אשר אשריע דומיתך או מנוחתך׳ אבל רואה אני בך כי מר נשש וקשה יום אתה וכי אשון קרח לך. אילי אובל להושיע לך במעט. הצעיר הביט אלי במבוכה ושחר, אכל עד מהרה החילותי לדבד אליו יהודית־אשכנזית, ויתאושש וינש אלי ושניו זועשים. ~ — אנכי השבתיך לרוסי. ענני בכבדות. אבל מה לך אמני כי קראתי לי? . ואנכי תשועה וחוקה ממני. הה! ד המר לי מאוד אני אני חטאתי בנששי. ועתה אין כעפר לרגלי וגדול שברי כים. ויור אלחנן באצבעו על שני הים ויאשר : ראה כל בני עירי נסעו ונמלטו משח ואנכי נשארתי. אמלל ו&בר אנכי.' — 1