Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 17

17 ׳׳ חכמים הזהרו בדבריב? שיש להם תכונות מיוחדות ותעודות מיוחדות• וגן הדין בטסה של זיע יכין •8־•* בה רוח חיים בפעל בין שיש בה רוח חיים בכח>. וכן הדין בתאה אחת של נשי ושל עור החי. וכן הדין בתאה אחת של צמח;'בין שהיא של גבעול. בין שהיא של עלה, או של סרח. או של ציץ. וכן הדין בכל המיקרובים. שאין אנחנו רואים אותם. אלא דרך המיקרוסקוף המגדיל הרבה אלפים סעטים. כל; זמן שתאה אכרית יש לה צורתה ותכונתה האברית. הרי היא נמנית בין הנםצאים1משלש המערבות העליונות. אבל כיון שאבדה את צורתה ותכונתה האביית באופן שלא נשארו ממנה בלתי אם יסודות חמרה לבד. אין אנחנו מינים אותה וכלומר את חמרה) אלא בתוך מערבת הדוממים. והדין נותן. כבר אמרתי למעלה. שזה ימים רכים שאנחנו יודעים. שאין בחפר בעלי אברים יסודות יומיים אחרים. שלא נמצאם גם בנמצאים בלתי" בעלי אברים. אם כן אי אפשר הדבר שיהיה ההבדל בין חמי בעלי האברים ובין חטרים של משוללי האברים בחמר עצמו מצד חטרו(כלומר מצר יסודותיו הנמצאים כו>. אלא מצד צורתו ותכונתו האברית. והחכם ברצליום ידע היטב את כל זה, והחכם המהולל יוחנן מיללער עומד וצווח ומבאר באר היטב את ההבדל הזה בספרו (13611801100 308 6(יז30וי8ןו1י1)׳ אלא שהחכם הזןקקעל תלמידו ערבב' הדברים שלא כדין. ועוד אשוב לדבר על ה^קקעל זה ועל רבו במאמרים הבא*ם>. והנה השתן הזה אתה מוצא בו תא1ת אבריות■ כמו שאתה מוצא אותם ברבר מן החי, אף על ם• שהוא בעצמו איננו מחלקי נוף החי ממש כעצם וראשונה ולא מהטקיימים ומזינים אותו כרם ולובן כיצר. וכיוצא. ואינו אלא כפסולת היוצאת מן הנוף ומותריו אחרי עכול המזון ונשימת האדר. והוא דומה מצד אחד לעשן העולה פן האבוקה. שאינו אלא מותרי יסוד הסחטי שלא נשרפו כל צרכן ומצד אחר לדשן ואפר כירה הנותר אחיי שרפת הפחמים על ידי יסוד החמוצי. הפחמים אשר נשרפו. הולידו חום במרה אשר נשרפו. כלומר אשר נתאחדו את הימיד החמוצי. והאפר הזה הנותר אחרי השרפה. לא די שלא הוסיף על החום. אלא שהוא מטעטו ומעבב על ידו. מפני שהוא מעכב את השרפה. — ושתן זה מכיל בתובו דברים הרבה. והוא משתנה אצל בעלי חיים שונים. ומלבד חמר השתן ן0ס)8םז*11) שדברנו עליו׳ אתר. מוצא בו עוד מחמצות, <״#ז*88) כחמץ השתני (•■■"•"!•!•ן*). חמץ ההיפורי ואובסלי (6ז1ו181**0 03!! ז״קק!מ). קרעאטין. קסנטין, חמרי־צבע, ועוד הרבה. ומחמרי פשיללי האברים אתה מוצא מננזיים וברזל ונם ־ 1 מוצא בו. — וכשהוא בעינו אתה מוצא בו חאות אכריות כצורה ותכונה אברית, אבל כשאתה מפרידו ליסודותיו החמיים. כל יסור ויסוד בפני עצמו אין לו עוד דין חמר בעלי אכרים. ובן הדין אס תרכיב אחרי כן יסודות אחדים נפרדים ממנו לחמר אחד. החמר ההוא דינו בחמר מן הדוממים. בל עוד שאין לו צורה ותבונה אברית• — והדבר הזה הוא פשוט מאד ונראה כנזובן מאליו. מעולם לא קראנו לגל של אבנים ב י ת. פלוני ןכונה .מורה שעות' בידו. לא גחליפנה בסכום המתכיות והזכוכיות אשר כת אבל אם תכתוש את המכונה הזאת בטכתשת הדק היטב לאפר ואבק, לא נאמר האבק הזר. הוא הוא מורה השעות הנכתש כעצמו. אף על פי ימלא אבד מכנו מאומה ׳ ואף על פי שמשקלו של האבק שור. רמש למשקל מורה הנכים חזהרו כרביינש ר בו מלבד המים את המתכיות .קליום׳ נטךיום. אם1ניום, .קלציום׳ כלץר וחמץ הגפריתי וחטץ־פוספורי וחמץ הפתטי אתה