Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 122

שירים ומליצות 122 לבל י1.יו אחרים נד. מנודים במרנדי זסיריך רנודים ונפשי קצרה רוח וקדים בטצאם שוא הכי עולים ויורדים לך צבאי ונם יצאו נדודים כפו על צוארי מושל רבידי פ ודוד למדך דבר נגידים? יהושע נבורה עם רשידים? בני עולם. ומה לנו טגדים! וטלי לקחך נוזלים ושוקדים בשקדך טלך נטל שקדים תהלתך ונם היו שרודים לססר גדלך היו עתידים חזותך יעלה דטם ויקדים לשלום אותך זוכרים ושוקדים בנששי רק יהו מושלים ורודים. ולב נדיב באהבתך ככלי 30 סעיפי נהפכו נאים לטיום זטירך בר תהלותי זרעתו בקראם הכתב נאו ושחו לך דוד צח לך נ אוו תהלות לך נאוו גדולות בין וכעלות 34 הכלכל כלכלך מרע ודררע וענו נחלך צדק וענוה שרי שיך שלחו אל לטחית ומה לנו שאל עוד טל וטטר דאה שקד זמירי אחרי טות •4 שדי שירי תטול מלאו תנובת הלא עוד נאצלו טלין בטו שי כתבתים שה בדם עיני למען קחה שירי שלטהבןראובן שאלתם: אהביך לבדם 1 - ד י 1 * יי׳ אסר לשכון בערשלי טוהר כתבך אור לי, ובמחשכי טוריו הושיבני על חוג הארץ הולך ואור נר לדגלי. לא הלכתי בגדולות ובנפלאות עד נשלאתה אהבתך לי. זלא רטו עיני ברעיוני עד נכון היום ראו אור כבודך יושב טטולי. והיית קרוב אלי במטחוי קשת כמראה הקשת עומד אחר כתלי. לא תשאר פרסה ביני ובינך כבודי ומרים ראשי קרבה אל נששי נאלה גואלי, אחרי אלהיסגבוהעלכלגבוהים עפתיך ואפרתי זה אלי, אוטך ליי׳ טחסי אתה סתר לי, יי־ מנת חלקי וכוסי בגני ומנוסי אתה תומיך גורלי, הכי אחי אתה ועבדתיך וכאח ורע אהבתיך אך אפנה אחרי אלהים נתתיך טי יתנך כאח לי. אתה בקעת מעיני שירי בטטה אשר ביד כתביך ורוח מלשני הררי חכמתך עכר וישא משרו, שטח שמחת בפעלך שעלי. ואולם כי שתה לכסא לי שמי ההלצה ונפשי כשאתי השתיות יושבתי אטרתי כבודך ד,מגביהי לשבת מששילי ירוממך יושב המדבר משרת בתשורת זטרת זמירי שני מעלתך אני אני הנה השם גבולי וארחי ברוחי מושלה לי עשרי בשירי וכסשיבטשקלי עבדך שלמה בונסיד. חרוז 82—53) בשירן זרעת אח חחלותי כמו בר (הפלגת בתארי שכחי) אכל א:י לא קצרתי י •*•11 את קצירו ני לא מצאתי עצמי ראוי לתחלותיך. הרוז 36) תאם משח (הענז מכל הארס) תנחיל אותך צדק וענות. חרוז 39) העירותי כנורי למענך מתרדמת מות כי חיו דבריך לו לטללי תחיה.