Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 119

שירים ומליצות 119 אשר יבשו ביום זה בין נקיקך? אבל איך לזבוב ישרוק ענקך וחין סותו ורקסו/ו בשקך ראי הודך תני ידך בחיקך עדי לחייך בעדייך וענקך ואיך ישאל לזר דינך וחוקך וסתי מעיני שיריו נפוצים ואולי יש בפיו מטמון זמירות ואיך ישים פנינים בין צנינים ©2 ומה לך עוד צעוק נגד נגידך .5 .01ז] ממוני שיר צפוני רון בחבך ולא נוצר לבבך רק לשורר .6 לרע ודוד. הרחיק נדוד. וחשקו גדל מאד. אט לי ואל תעל לאיר בהר נשפי בחלום ופן יקיץ אירך לעפעפי. אך מאפל פירוד יעל בסרעפי תוך ארמנות חבטה דומה לרב פפי ספרו כמו לוחות נאור כיד ציפי אחר נדוד הוציא נפשי עלי בסי הודך יהללך, דודך ואך לא פי וצניף יקרך ארנו קרבי נשפי דמה לבבי בםעל1ת וביופי תלקה. אבל אורך תמיד בלי דופי 1 לא;צרו צעדי אונך עלי נפי ורצונך נפח רוח בתוך אפי בוער ולא אבל צלעי באש רשפי טרפי אהביך הפה מזין טרפי עד בוא גדודנו קדח הרון אפי. עת בא פרידתך ינדל ינון זעפי? אדמת נדוד עד חוס יוצרי עלי ערפי ופרי אשור. לך על יד זמיר תפי ן• - י 1 \ אתה ראה יכשיר כל מעשה תקפי. אט לי מעט שחר, אט לי בליל נשף כי הנני נצב עם מחזה דודי פן יעלה אורך על פאתי ערשי אראה בחזיוני דודי כאור נפשי 1 5 נאה כמטה אל עטו בתוך ידו מה נעמד. לןל ששובבה רוחי מי בלתך דודי נאוו תהלות לו הודך וחסדך מעטה תהלתך רוב תאריך אל תאר בני מלך ©1 אור שכלך עבר אור סהרי; כי היא אלו תהלך על נפי מרום עיני אתמה ידיד איך בלתי תארך אחיה או אם סנה לכי בוער באש פירור אך טל ידידותך'יום יום יחייני *1 לא יכלו עתים עד כה להכעיסי לזה יצרך צור שלם עלי כל איש הן עול תשוקתך אמשוך ואחרוש בו אזרע שדה פירוד זרע תהלתך גא חד שלח שירך אראה קצה הודך .7 לנעלה נאשתרוק נליםםא קדמני בשיריו ופלאי מעשיו והוא •רד מנכסיו. אשא משלי: ולך גביר לא מצאה ידך תבל, והשחית את פני הודך מאז ואיכה תעבוד עובדיך. נהפך היות ליל לבוש מדיך. יד חסדך תספיק לכל חלדך לןךן1 כמו הנר, אשר תאר פני ימים עבדוך ולך ישתחוו נכבד מאור יום להיות סותך ^ואיך חרוז 3) אם יעלת אורך, תשחר, או יבוא חשך ברעיונוחי כי יעבור תחלום #■פר בו חזיתי אח אהובי, ואחיח נסרד סרנו. דרי ') •ירי נ: :כ י ויא ירי זיש־רח .,ן.. ־\>.