Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 106

ממזרח וממערב 106 הוא המניע ולא יתחייב שיסתפק כמציאות תנועה אלא בתשוקה והמשתוקק* הצטרפות והתשוקה פעמים תפול בדמיון ופעמים במחשבה ואין לביח הבלתי מדבריט אלא תשוקת הדמיון והוא תכלית מעלתו ואמנם התשוקה דמחשבית והיא התשוקת הישרה אמנם היא לארם לבדו ויתכן שיתרמו אלו השתי תשוקות ובשניהם יאמר עוררה אותי נפשי ואמרתי לנפשי כשאתבודד עמי־, הוביחנה ומאמר עייני אומר לה ובבר 7נף ניצ1ץ מן דגב1ךים א1• זלןי שלא תשא פנים כי האומר זה הוא הבח המחשב* ועל הבח המתעורר •ורה בנפש המשורר הנקרא ׳ י . א. ר ם ע ר י באשר אמר אמיר, אלי נפשי חיש תהיה נזק ואומרה אסבול יי בז מחו׳בל* 11! * ■ ן •ו• ז 1 ז :1 ש* -י ו ז והמניע באדם שיעשה פעל אנושי אמנם יבוא פן המחשב כמו שימצא הדמיון מן ההרגש אם כן המניע הוא העצה והדמיון והמתניעע הוא החלק המתעורר אשר הוא צורה ברוח הטבעי אשר הוא נוח הנה כבר נראה בי המניע הראשון מחובר משני דברים האחד הוא המניע היא העצה או הדמיון ואחר הוא אשר יניע בו •והיא המתעורר אלא כי שני אלו אינם נופים אבל יחס העצה אל המתעורר ביחס המניע אל הבלי אשר בו התנועע ואם יש בבאן שלש הסוגים מז היחס הראשון ביריעה ביחס האומן אל כליו י ואחר כן כיחס הנפש אל כליה והם האיברים ואחר כן יחט העצה או הדמיון אל המתעורר [1058] וכמו האומן שאינו עני יתקן כליו עד שיהיו על שלמותם המעולה וגם ישמור אותם מן הדברים שהם חוץ מהם כדי שישארו עיל שלמותם וענינם ויצליח אותם וכשיצטרך לעשות בהם מלאכתו לא יהיה חושש בזת כי הוא אצלו שוה אם יספדו בעת עשיית אותם מלאכה או לא יפסדו עד שמקצת כלי מלאכות לא תעשה בהם מלאכה אלא פעם אחת בך יתחייב במניע הראשין באדם עד אבריו שהם גופו כי מציאותם היותר מעולה שבענינים הוא מציאית הנון* בריא והישרת הגופים הפתנפשים הוא הבריאות ושמירתם היא ההשארות הבריאות ומעשה המניע אותם במה שיתנועע אליו הוא שלמותם בין שיהיה מפסיד אותם אד מתקנן כי יד הנפש כשיעשה בה מלאכה יוציא אותה מהרטיבות הטבעי אשר בה ויותר מבואר מזה הנכור בגופים הוא ימסרה לאבדון טבל וכל ויכניס עצמו במה שאיני חיוב ובמו שיתחייב בעת שיתחייב מן הפעולות הנכבדות וכמו זה יתחייב מן הדמיון והעצה ונניח עתה הדמיון שהוא לאדם מצד שהוא ב״ח כי ענינו לא יקשה על שיעיין בו כי המניע הראשון שם הוא עצה ואשר בו יתנועע והוא המתעורר וכשימצא על תקונו הוא נמצא על עלויו ותקונו הוא המעלה ורצו לומר בעצה העצה הנכונה כי העצה שאינה נכונה אמנם היא מחלישות המחשבה או הפסדה ונניח הנחת אלד במלאטת חלישות הלמוד או הפסדו. י (המשך יבוא).