Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 35

שאי ת היהודים ופתרונה *׳. '• ■!־.אטתים י בטבע. ד׳ ישראלי היה אי״': "11111־41 •011161 00 18 6ז1110 0ס8מ 18 0116, "הגזע ד,יא הצל ואין אמת זולתו". אך הוא לא היה לאופי — מזויף. וחלילה לאיש יהודי בכלל ■להיות לאומי — אליל. הלאומית המזויפה, הגאוה וההתנשאות על כל. אשר בעקבותיהן כיוכים עשק משפט אחרים וזלזול כבוד הבריות, המה דברים זרים לרוח עמנו. אכל את אשר לא יראה ההמון הנדול קצר־הראי, את אשר לא ערבו לבם אלה , אשר זה מעט עזבו את •מט! ת סדום ועטורה״ בחומת הניתר, — לדרוש את זכיותיהם והלקם בהשכלת־העת, להחיות ולקיים את רוח־ לאומיותם ולדאוג לעתידותיה׳ כל זאת פעל ועשה האיש הנעלה הזה. אשר יילינק יכנהו בצדק'*1 בשם: ,אברהם אבן עזרא ז־זמננו". ד׳ ישראלי ראה, כי בני ישראל חיים בתור עם, וחש עתידות לו. כל כלי יוצר על היהודים לא יצלח. גרוש, גלות, בתי כלא. כל אלה לא הצליחו לעשות אתם כלה. זאת תורנו לדעת. כי אך לשוא יינע האדם להפר חקות עולם, אשר שם חוקק הטבע, לבל יבולע לנזע העומד בטדרנה גבוהה מן השפל ממנו. ד׳ ישראלי יאמין בשפלות המדרגה של שבטים ידועים׳ הלכה אשר נשנה זנשלשה אחרי כן מפי חכמי הסוציולוגיה החדשים. הוא אומר: היהודים יכולים להיות לעד חי וקים ננד היסוד השקר, אשר עליו נבנתה התורה החדשה של שווי־בני האדם בטבע ואין יתרון '1עם אחד על רעהו. אשר אילו יצא השו* המדומה הזה אל הפועל, כי אז חדלה הארץ להחלק לשבטים שבטים. ומה מאושר היה ד׳ ישראלי בדרך רגליו, בהיותו כן כ״ז שנה, ראשונה על אדמת הארץ הקדושה, ארץ אבותיו. הוא המקום אשר כלתה נפשו אליו; שם החלה רוח הרומנתיק לפעמו ויחל לכתוב את ספרו הנחל והנפלא האוצר בקרבו תולדות ראש הגולה דוד אל״ראי ודברי ימי חייו, ואת הארץ הזאת שם לגי־חזיון נם ביתר ססוריו הנעלים והנשגבים. צר היה לו המקום באנגליה, ארץ מולדתו, מה הטה לכו ומה כלו כליותיו בקרבו! ,ככל מקום צאי ואל כל אשר נשאתי עיני. ראיתי שבט אנשים השונים מפני תכלית שנוי" — יתן דברים בפי יציר חזיונו קונטריני פלימיננ. בעיני ד ישראלי לא היו היהודים לאום רק על פי דברי ימיהם ותרבותם המיוחדה בלבד, כי אם נם עם אשר ראה אלהים עין בעין, עם אשר בעזוז רוחו ישאף אך קדימה באין מעצור וילחם בכל צחו מלחמת החפש והצדק. היהדות היא, לפי דעתו, נזע בפני עצמו. אמונתו זאת בגזע היהדות תשא בד בכד עם דעתו׳ כי עזה ונמרצה היא פעולת התכונה המיוחדת לפרטיים׳ כי רק ביחוסו אל הגזע נחשב האדם הפרטי. גיאורג ברנדם. הטוב שבסופרי תולדות ד' ישראלי,׳ יען כי נם הוא ממי ישראל יצא. הביע זה לא כביר את רוחו כמכתב למר ר. בריינין 4י) ויחוה את דעתו המתאימה לדעת ד׳ ישראלי, כי גדולה הוא פעולת הגזע על לבות בני האדם והלך רוחם גם יחד. ברנדס היושב בצפונה של אירופה ואשר רק נולד על ברכי היהודים, אלם לא חנך מעורו על ברכי היהדות, כאשר יודה במכתבו הניל, מכבד ומוקיר מא1 את רוח לאוטו ואת הפעולה אשר עשתה עליו. הוא אומר במכתבו למר ר. בריינין בין יתר .1881 ,ם18'\\ .2680008061118 ^ת1,0 110086■!016 1ם1 ") •י) הנדפס בסה־ע 100(7881 •16061^ גל׳ון 158 שגר. ד.