Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 10

א. החקירה והקבלה 10 ■זמן מה תשוב לאט לאט אל המנוחה. נם גסש האדם אשר נגרשה ממנוחתה. תקלע בכף הקלע הנה והנה ולא בקרוב תמצא מרגוע. — אשרי האיש אשר זכה למצוא בנוח לנפשו אחרי עבור ימים רבים. — שלום לו. שלום לתורתי׳ שלום לחכמתו. — עוד זאת אחי הקורא! כמי שהכדלנו בין החכמה ובין החכמים נושאי החכמה. בן נדרש לנו להבדיל בין הקבלה ובין נושאי הקבלה. בין המ&רת ובין אלה אשר ■מסרו לנו את המ&רת ההיא. סלוני החכם בחכמת השעור מנה וטעה. עשרה חכמים מנו וטעו. מאה חכמים מנו וטעו. אין אנו אומרים חכמת החשבון נבוכה. אלא פלוני ■ופלוני סרו (בטעות> מדרכי חכמת החשבון, על כן נבוכו. נם בקבלה ומ&רת הדבר בן. יש שנושא הקבלה לא הבין את אשר קבל. החליף דבר בדבר, אמר להגיה. גרע ־והוסיף וישחית את תכן הענין, או העתיק מלשון אל לשון ונאבדה הבונד" אין אנו אומרים כל הקבלה בטלה אלא יושבים וחוקרים עד כמה נשתבשה במקום פלוני. ■ואם ינעת ועמלת הרבה לא להחריב ולא לקנטר ולא ללגלג אלא לשם האמת סופך -למצוא תחת המסוה את הבונה האטתית, דלית לך חספא ותשכח מרגניתא תותיר,.— בזה המין הן כל ההגדות המסורות לכל עם ועם. אף על סי שחצוניותן נראין לפעמים בדברי הבל והזיה. סנימיותן מלאות מרגליות יקרות מאד, סודות עמוקים כמוסים ■בהגדות כאלה, מוסר או פדה. סגלה נפלאה או חבטה נסתרה. — יש שעם בלו נרש מארצו או נשתעבד תחת עול עם אחר או מסכות אחרות -ירד עשר מעלות ממרומי התפתחותו וישכח את תורתו ואת חכמתו ולא נשארו לו בלתי אם הגדות. ומסורות כאלה. ההגדות והמסורות האלו אף על פי שנשתבשו -קצתם א1 רבם׳ דע לך כי הרבה דביים יקרים מפז שפונים טמונים בתוכם. אל תזלזל בהם כי רבם אמת ומעוטם קידש ועיקרם קיש קדשים. — דורנו זה דור דעה וחכמה, דור חרשת המעשה, דור מסלות הברזל ואניות -הקמור. מקצה הארץ ועד קצהו נטויים קוי הטילנרף והטיליפון. איר השמש וכח -החשמל אנחנו צוברים ומאספים ושמים בכלי כאיש הדלה מים מנבא. אנחנו מדברים וקולנו נשמע מקצה הארץ ועד קצהו. ולא עוד אלא שקולנו זה עומד ומתקיים לדורי ■דורות. ובידינו לשמוע אותו ולהשמיענו לאחרים ככל עת ובכל זמן מתוך ה6ונונרף ■אשר אצרנו בתיכו את קולנו זה. דברים נפלאים ומפליאים את רואיהם ואת שומעיהם. •ועד שאנחנו משתאים ומשתוממים על המראה והנה זה בא ומראה לנו דברים עוד יותר מבהילים מן הראשונים. חכטית שלמות קמו ויעמדו לעינינו ויתפתחו תחת ידינו ■ויפיצו אור חדש על הרבה מקצעות הנפלאים ממנו מתמול שלשים. על בן רמו ■עינינו ויגבה לבנו להחריב ולהשמיד את כל אשר בנתה לנו הקבלה והמסרת. קולחנו באש את הקדש ואת המקדש ובכשיל וכילסות הלמנו על ימין ועל שמאל ועל איל פזלים הרימונו יד. — אנא, אחי! אל באפכם סן תשחיתו! לא בחרב ולא בחנית כי אם בשם החכמה גמול. נשובה נא נמקורהאם כל הנבואה הזאת, שאת^" מתנבאים בשם החכמה אמת היא שאין להרהר אחריה. אם לא נמצא כי דברים הרבה נכאתם בשס החכמה והיא ►לא ץותה. והדברים האלה מהם .עיקרים שהרבה עדנים רמים ונשגבים מםתעפים מהם. ■ומהם יתד ופנה שכל הבירה כלה שאתם עומדים להחריב בנויה עליהם. ומהם דברים ־שאף על פי שאינם עקרים הם נראים בעיני המון העם כעקרים. והוא הולך ומחריב ועוקר אחריכם ואינו מבחין בין עקר באמת ובין עקר למראה עיניו.