Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. [Seite]

1 א. החקירה והקבלה. זנה נעשית לו 60 חיים לא זכה נעשית לו 60 סווו. הקבלה והחקירה, הענוה והגאון נטועית בנפש האדם בטבעו; ואף על סי שנראות כסותרות זו את זו, הן קשורות ותלויות זו בזו כשלהבת בגחלת ומלוות זו את זו כצל את האור. וכסו שאתם רואים בעולם הגשמי כחות גראים כסותרים ומתנגדים זה לזה כנח המושך וכח הלחה משתמשים בערבוביה. כן הדבר בעולם הרוחני והמוסרי. ולא עוד אלא שאלמלא הנחות הסותרים האלה אי אפשר לעולם להתקיים ולעמוד אפילו שעה אחת. אלמלי נתנה רשות לכח המושך למשול לבדו אפילו רגע אחד בכל העולם כלו מיד היו כל ברואי עולם וכל הנכבים והמזלות וכל העולמות כלם מתקרבים זה אל זה במרוצה נטהרה ותבל ומלואה היתה נקרשת לתל וקבר עולם לכל היצור אשר בקרבה. ואלמלי נתנה רשות לכח הלחה לבדו למשול בעולם, מיד היו כל היצורים מתחלקים ומתרחקים זה מזה ומתפזרים כעפי ואסר דק מאד כמוץ מגרן ימ_ער לכל רוח לפני סעי וסופה. ואלמלי עמדו שני הנחות האלה יחד ממשול את ממשלתם בעולם, כי עתה עטר כל היקום נצב על מעמדו במקומו, השמש והככבים עמדו במסלותם מבלי נוע, הימים והנהרות לא יגידו מים, והדם לא יזוב בעורקי החיים, והיה תחת חום קור וקפאון׳ וכמקום התנועה הכללית מנוחה נמורה, ובאין תנועה אין חיים. — סלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא. כמשפט 1זחיים הגשמיים הארציים. כן משפט החיים השמימיים, הרוחניים. — אלמלא השתמשו בני האדם בשכלם אשר חננו בו יוצרנו לחקור ולדרוש בכל חכמה ומדע וכל מלאכת מחשבת ונסתסקו בהקבלה אשר קבלו מאבותיהם לבדה. כי עתה היינו היום כפראי מדבר, טורפי אדם ומשחיתים דרכם ככל הגלולים אשר נטמאו במו אבותינו עובדי עבירה זרה בטרם.קרבנו המקום לעבודתו ונתן לנו את התורח והחכמה להטת ולדרוש ולחקור, לבקר ולחדש עד מקום שיד שכלנו מגעת. . אבל אל יגבה לכך לאפר: מה לי ולהקבלה אש* קבלתי מאמתי ומרבותי לאור שכלי לבדי אלך ורק את הישר בעיני אותו לבדו אשמור ובו אדבק, ידוע תדע כי במקום נאון שם משנה, ועד שאתה מתפאר כי מצאת דרכך דרך חדש מעבר מזה נפתלת בטעקשים מעבר מזה; ובעוד אתה משתאה ומשתומם על הצפונות אשר גלית משמאלך הנה לימינך רשת פרושה לשכלך. שכחת תנא* אתר קטן אשר בו תלוי כל משפטך, וכל חקירתך וכל פלסוליך קז$פע, החלפת נושא כנשיא וכל חכמתך תתבלע׳ לא הרגשת שאין בכח המופת אשר הבאת להורות אלא חלק מן