Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 126

ממזרח וממערב 126 בקי ברוב הספריות של עמי המערב גם יודע סרק בנגינה. לא אחת הראה את כשרונותיו הנפלאים בתור נואם נאמי המשוררים נם כמנצח על כגור ונבל בהתאסף נדיבי עם * י לגשמי השעשועים אשר הכינו לטובת עניי העיר, ובכל פעם ופעם הרהיב את נפשות שומעיו בנאטו הנאים וניבו הנאוה וכ^גס בנגינותיו. מעטים היו ימי חיי המנוח אבל במעלות רוחו ובמדותיו התרומיות. בחריצותו הגדולה וזריזותו היתרה עשה לו שם עולם לא יכרת בחברת חכמי הרופאים'וגם זכרו יהי לברכה בלבות כל יודעיו מקרוב ומרחוק. עדים המה כל בני עדת קיוב אשר הנחילוהו כבוד נתל בחייו גם במותו, וביום אשר הובל לקברות נהרו אחרי ארונו המונים המונים מגל מפלגות העם בין בני בריתנו ובין שאינם כני בריתנו ויעוררו עליו קנים הנה והי. אמנם המנוח חנך על ברכי המדעים של עמי המערב ואת שפת עמו ותורתו לא ידע, ובדל זאת היתד, אהבתו למקור מחצבתו עצורה בעצמותיו ותיקד בקרבו כיקוד אש. הוא היה יליד תקופת ההתבוללות, חניך שנות הששים, אבל בהחזיר •הסרת הטבעת' את רבים מבני עמנו למוטב התעוררה גם בלבו אהבתו לעמו ויהי הוא מן הראשונים אשר עזבו את דגל המתבוללים וישובו אל עמם בכל לבבם ובכל גפשם. זכור אזכור את שיחותינו בשבתי גם אנבי בקיוב ואעבוד שם את עבודתי בתור דוקטור י רורא חולים. אז נזיירנו יחד טעמים רבות על ארות מצב ישראל.ואז נוכחתי לדעת מה רנה אהבתו לעמו ומה עצמו נענועיו על שרידי קדשיו וסגלות מחמדיו. לא אחת התאונן באזני במרי שיחו על כי נשגבה מטנו שסת קדשנו ולא יוכל התענג על ההוד והיופי. על החן והנועם אשר בדברי חוזינו ונביאינו, על חזיונותיהם הנשגבים והלך רעיונותיהם הנעלים בלתי אם מפי השמועה. לאמר על סי העתקה לשפה אחרת אשר בה לא עמד עוד טעם הנביאים וריח חזונם נמר לא אחת התאונן באזני ויחשוב זאת לו לחטאה כי יבצר ממנו לשתות מיב חיים ממקור חכמינו, נאונינו חוקרינו וסילוסופינו מדור דור. •לא בך האשם, ידידי!■ אמרתי לו אז "הלא ידוע אדע כי נפשך זכה מפשע אשר כזה. רוח העת אשר בה גדלת, רוח־העועים אשר צרר בעת ההיא בכנפיו רבים• מאחינו ויתעם בתהו לא דרך, זה הרוח אשר הכה את הטובים בעמנו בסנורים לבלי חז1ת לנו נכחות. לחשוב ברק עץ רקמן אשר לזרים לזהב טהור ואת הסנלות והמחמדיס אשר הנחילו לנו אבותינו לדברים אין חסץ בם; זה הרוח היה נם בך משחר טל■ ילדותך. הוא הסתיר דרכך ויסך בעדך חזון העם אשר ממעיו יצאת ועל בנים רבי הכשרון וגדולי הרוח כמוך גאותו. אמנם עתה, ידידי. יגל כבודי בראותי כי גם אתת פקחת עיגיך לדעת את פחזות המתבוללים, אלה הנתעים והמתעים אשר כעד שעת אחת של קורת־רוח מדומה בעולם שאינו שלהם מכרו תענוגי עולמם אשר הנחילר לסו אבותיהם. עולם המוסר והפדות, עולם שכלו טוב — וינהמו באחריתם... הנה ביחס להמתבוללים 8פ10£1־1>0#11ן> נאמנו דברי המשודר 118> *§[ ם!1*זיז ׳61(1., ׳116116184 ולפעמים יבא להם הגחם בימים אשר כבר אין חפץ בהם ואז יהילמו רק למכשול לב ולמזכיר עון והרעל לא יועילו עוד. אולם מה נדלה עתה שמחת אוהבי עמנו באמת ובתמים בראותם כי רבים מהצעירים השובבים עזבו את דרכת הנלוזה בעוד עת וישובו אל עמם בכל לבבם ובכל נפשם — כמוך חביבי*.