Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 104

ממזרח וממערב *0נ בפעיב אירוסי. וקולתורתה סעלו עלינו בבחינות ואוסנים שונים׳ אך כל המעלית "וההשפעות האלה, לא יכ9ו להכחיד את עצמות-ישראל ולהחליש בחו הפנימי, כי כל הפעולות וההשפעות האלה לא חדרו אל תוך חיי העם פנימה ולא התפשטו בכל עורקיו ועצביו. אך בו ביום שיהיה בל עם ד' נביאים ברוח הקולתווה המערבית ובלם למנהל ועד קטן יכרעו ברך לפני אליליה. בו כיום אשר הרוח המערבי יקיפהו מכל צד וימא לכל חדריו וננזיו. אוצרותיו וטכמניו, ט ביום אשר הקולתורה המערבית תהיה שרש נשפת1. בו ביום יכלה עם ישראל מעל פני האדמה. תמים רעים אנכי עם שד׳ל האומר: אילו היו כל בני ישראל בשנות הכינים בבן עזרא או כבן מיימון אז לא מסרו את עצמם על קדושת השם וקיום האופה ומי יודע מה נהיתה אתנו מאז ועד היום הזה. נהירנא כד הוינא טליא בהלו נר ההשכלה על ראשי, והימים האלה היו יטי תנועה באדבע אמות של ההלכה. תנועה חזקה אשר בין אחים תפריא, והרחיקה לב בנים מעל אבותם. נם אנכי נתפעלתי מהתנועה העצומה הזאת. ויבוא שנוי נמרץ בכל עולמי, נטלו כל דעותי ורגשותי ולכי נתרוקן מכל רכושו הרוחני... לבי נתרוקן וימלא עוד הפעם בדעות ורגשות חדשות. אשר הביאוני לידי שכרון׳ לירי התלהבות אשר עוררתני למלחמה אשר אכלה כל כחי. כל ישותי. הויתי. חפצי . ו*־ * ותשוקותי נצטמצמו בנקודה אחת ומנקודה זו הסתכלתי והתבוננתי אל כל העולפ כלו, הנקודה הזאת היתד, — הקולתורה המערבית. מערבא! לשם בן חמש אותיות הזה כרעתי והשתחויתי. משאת נפשי ודתי. כי ישפוך אלהים רוח הקולתורה המערבית על כל בשר׳ ומלאה הארץ דעתה והשכלתה. לאכי היו נעגיעים חזקים על ארץ המזרח, ורוחו שואף אל ירושלים עיר הקדש, ואנכי הייתי נתון בראשי ורובי כמערבא. הוא היה דר דירת קבע באהלי שם ואנכי שקוע ביפיפותו של יפת. מאז עברו ימים רכים. הפלנתי עם ספינתי בים החיים. ראיתי מערב אירופה, התכוננתי אל קולתורתה ודעותיה ומדותיה — ראיתי כי חשבתי וטעיתי. השאלה: אם לקבל את הקולתורה המערבית בכל פרטיה ודקדוקיה, היא■ השאלה — אם להיות או לחדול. מערב וףזרח, זה לעמת זה עשה אלהים וכל אחד יתמלא מחורבנו של חברו. ולפיכך, כל מי שאיננו בעדנו הוא נגדנו — ומי שאיננו בעד המזרח. הוא חפץ שנבלע בין האמות. מזרח או מערב? להיות או לחדול? * והרעיון הזה שהחור, יחדל, שהחי יתפרד וירד לתחום האפס׳ הוא רעיון נורא בחריד ונוגע עד הנפש. * * פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת.... ושמעתי בת קול שכנרכת כיונה ואוסרת ז אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם ואני בתוך הגולה —?? *