Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 53

63 רבי עקיבא ורבי ישמעאל לקבוע מסקי הלכות ולהכריע בין כעלי המחלוקת. לא רק מרוב חלוקי הדעות כבתי ומדרשות אשר התנגדו זה לזה באה היראה שתשתכח תורה ולא תמצא הלכה בדורה אבל נם ההכרעות שנאמרו ונשנו באחד מבתי המדרשות היו לתלמידי בית המדרש מה ברבות'הימים לבלתי כרויות. על ידי עומק הסלסול והתננחות בעלי תרישין בבית המדרש היתה ההלכה רסגיה בידי התלמידים ולא זכרו את ההכרעה כתיקונה ובלשונה עד כי לסעמים נחלקו התלמידים על אדותה וכל אחד ואחד הורה הלבה זו בשש רבו אחרת מאשר הורוה חבריו. על הרוב קיר. כזאת בין תלמידי כיח סירשו,של רבי עקיבא כי ההכרעה נשתבחה מהם ותלמיד אחד הורה בשש רב־ עקיבא את ההפך מאשר הורה חבייו. (ראה תוסשתא אהלות הי. וי; גי׳ אי; כלים ו׳, ח׳; כלאים אי. גי; נמין אי. די; ובמשנה: כריתותס־ג משנה טי; אהלות כי, ו־; כלים כיח ב׳; י־ד אי; ~ והתוססתא שם>. וסעטים רבות הוברח התלמוד להכריע: תיי תנאי ואליביה דרבי עקיבא. ובאמת לו היתה משנתו של רבי עקיבא כתיבא ומנחא כי אז לא היה מקום לחלוקי הדעות. אם רבותינו שביבנה חיישי שלא תמצא הלכה ברורה על ידי הסלוגתא שבין בית שמאי ובין בית הלל׳ הנה רבו הסלונתות בין תלמידי רבי עהיבא לברר במה נחלקו בית שמאי ובית הלל. אנכי מניתי מססר ארבעים לסלוגתות תלמידי רבי עקיבא על אדות המחלוקות שבין ב״ש וב׳ה שנמסרו להם מסי רבם ועל דבר ההביעות שהכריע ריע בבית מדרשו. ואחריהם באו תלמידיהם, אלה התנאים האחרונים. ובל אחד ואחד הורה בבית מדרשו את ההלכות על סי הקבלה והמסורת שהיו להם מסי רבותיהם תלמידי ר׳ע ׳ וכל אחד ואחר האמין ברבו כי בידו היתד. קבלה נאמנה ומשורה אמתית וימסור הוא את ההלכות ההן לתלמידיו כדכרי אלהים חיים, והסתירות וחלוקי הדעות לא חדלו וההלכות לא נתבררו. הן לא נתפלא אם ..רב סשא ורבנן סליגי וחנינה י״ד.) חד אמר שש מאות סדרי משנה היו וחד אמר שבע מאות סדרי משנה" הלא כמעט כמספר תלמידי ר*ע היה מססר סדרי המשניות כי כל אחד ואחד משר גבית מדרשו את השמועות מסדר משנתו של דנו על סי זברונו. את סדרי המשניות של רבי מאיר ורבי נחמיה בחרו החכמים ביטים ההם מכל סדרי המשניות להעמיק בהם את חקירתם ואת בירור הלכותיהם■ והמה נשארו בידינו, תחת אשר מיתר הסדרים לא נשארו לנו בלתי אם שרידים אחדים. — ובגורל משנתו על ריע היה נם גורל המשניות של ר״ם ור־נ כינס עלאדותןרבו סלונתות התלמידים. סהן נעיר על אחדים אשר נחלקו במשנתו של ר׳ מאיר ן ודמאי פ״ב■ מיה - ביחס אל התוספתא ני. ט״ו; טהרות ם*ו. מ״ד — ביחס אל התוספתא י', טי. ובכימז. אחדים מחוקרי דברי הימים להשתלשלות התושבע״ש נסו להוכיח בי רב* סאיר כתב את משנתו בספר סן המאמר(חולין ם״ה.> "ר א ה רבי דבריו של ר׳ מאיר ושנאו בלשון חכמים'׳, אבל הוכחה כזאת איננה כדאית אפילו סתירה בדברים מעטים. הלא נם בר בי רב דחד יומא ידע כי המלה "ראה־׳ אין הוראתה שה ראיה משש אבל הוראתה הבנה והסכמה• וכן מצינו את המלה הזאת בהוראה זו באבות סיב. מ־ט; גס את המבטא "ראה רני" נמצא בתוספתא מנחות חי. זי. אהלות י־א, ר. נדה טי. י־א. ובכל המקומות האלה אין הוראתה ראיה ממש אבל כענין שנאמר סעמים רבות רואת אנכי את דברי זה מדברי הברו כלומר נכונים המה בעיני והנני משכים עליהש. ולהשלים את הובחותינו נזכיר לע*ע הרק את ראיות המעטות : מצינו בנתיבות