Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 27

*27 ממערב למזרח . אחת עלי אדטות, על אחוזת בן חורנו בעל בתו בארץ חשדה זאת. סקום הגפן יתן פריו, כי — את פרי הגפן בתתו בכים עינו לא שנא סלפנדר סע^ז. .בן הוא אפוא! קרא אלישע אחרי כלותו את המשא הזה בדכוי.0 חוצבים להבות אש מרהיבים ^זן ולוקחים נפשות, כן דוא אחי ורעי! טל של תחיה הוריד אלהים על עצשות יבשות בית ישראל ׳ למען דעת כי עוד לא אבדה תקותנו, ועוד לנו שארית בארץ בה שבני אבותינו בטח בימי קדם! — זה העם אשר אסרו בנדם כי לא נברא אלא למזוג יי״ש ׳ ללות ולהלות, לתת ולקחת כסף בנשך ותרבית להיות סרסור ועוסק במשא ומתן שלא 'באמונה וצדק; זה העם אשר מגדיו חשביהו לנגע וקלון לכל באי עולם ׳ ומרחמיו השפילוהו עד עפר בהטותם חסד לו כמתנת חנם אשר לא ישוה בה; זה העם אשר כל אויב ומתנקם וכל אוהב שיא כדאו על־ אודותיו טענות ומענות. ויבראו להם "שאלות היהודים" למען מצוא להס פתיונים כאות נפשם ולמען עשות ביהודים כרצונם; זה העם אשר כל רופאי אליל *עסקו ביסואתי, אלה דנו דינו לתחבושת וחתולים עד מחנק נפש ואלה לחתוך אברים עד כדי נטילת נששה. עד אשר חשב גם בנפשו כי חילה הוא לאין מרפא וכח אין נו לחיות עוד; זה העם בגי רוסיא ופולין. תופשי התורה בארצית הנולד, המצוינים בחורת פנים ורפיון כח, ברוח נמוכה ונפש נכאה; רכי לבב אלה החרדים מקול צלצול חרב ויראים לגשת לחנית וכידון — , המד, אך באו לארץ אביתם ויואילו לעבוד את אדמתה ולשאוף ריח שדה אשר ברכו הי, וירפאו רפואת הנפש ורפואת הניף. ויחלפו ויבריאו ופניהם הלבנים לא היו להם עוד. ותזקף קומתם הכפיפה, ותתעורר נפשם הנכאה, ויחדש רוח נכון בקרבם׳ והיו לבני חיל׳ אנשים חיים כאבות אבותם בני יהודה וישראל בארץ מכורתם זאת לפנים. — מה נאיו על ההרים רגלי הרוכנים מזיינים בבלי רובה׳ בחורי ישראל מרעישים את ם־סיהם כארבה בין הכרמים ואיש אל רעהו יענה הירד בשמחה וניל! מה נאוו בעמקים פני האכרים השזופים מחום שמש. סולחים ובוקעים כארץ ועובדים בלב שטח את האדמה אשר נתן אלד,*ם לאנותם לאברהם ליצחק ויעקב! ומה יפו פעמי בנות יעקב בעבדן ענודה בשדהץנן. קוציות או מאלמות אלמות, מנכשות או משקות ערוגות מטען בידים חרוצות 1 - אבן חיי נשטית אור ארצך ישראל 1 קראתי עם המשורר האלהי בראותי את החזון הזה ביהודה. תח:ת עם נגש ונענה אשר כמעט מת בעפר איצות גלותו גזעו ועתה ישוב יך שרשיו ויציץ ופרח בארץ אכותיו לכטד ולתפארת. — אך בראותי ילדים וילדות מצחקים בחוצות וצחקם ושיחתם שפת קדש. שפת עטם ואשם, ותחי רוחי בקרני ונפשי נמלאה חדות ה', ואכרע על ברכי ואודה לאל חסדו שהחיני וקימני וזכני לשמוע שפת עבר מדוברת בשי עוללים ויונקים כארצם הקדושה, ואז אחת נשבעתי לאשור 4 פה אשב כי אויתיה׳ פה בקיב אחי האנדים ההולכים אחרי השחךשה ומחמרים אחרי חשורם, פה בקרב הכורמים והיוגנים והנגנים. פה אבנה לי ביתי. בית נאמן לארצי ולטולדתי ולישראל עמי. ושכועתי זאת החלה אמנם להתקים חיש מאשר גם חשבתי בלבי, כי הקרה ה׳ לפני ככרת ארץ רבד. אשר מכרו לי הערבים תישבי הארץ בנפש חפצה. בה שרה וכרם וגן ירק בבקעה ובהר. ובה גם מכרה חול דרוש למלאכתי, כיבית מלאכת זכוכית הכינותי לי באחוזת נחלתי ביהודה כאשר שמעתם. — אם,וזקותי נם כתמר, תבוא, אס פועל ידי יבורך ודרכי יצלח, דבר זה כמום בעצוג שמים והאותיות לאחור טי יניד ונדעה ז — אבל אנכי רב לי אש רק ערמת עפר