Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 125

בתי ד,הסד בירושלם 25 ן הזה שנא על עדת הצדיקים המעוררים לשינת ציון—לא כבה את הזיק שהסיחו בקרב רבים׳ התשוקה לעלות לירושלם דבתה זדיר האשכנזים הוכרח להרחיב הוגו ויחזיקו האשכנזים גם בהבתים והחנויות אשר סביב לחצר המרכזי שלהם. והישוב התעתד להלוך ולפרוח. אך עצת ה׳ היא תקום׳ והוא אשר טרם עלה לרצון לפניו שיעלו אלי׳ בהמון׳ הקים עוד הפעם משבית ומפריע: ויהי בראש שנת תס״א באו פתאום ישמעאלים מאזרחי העיר אל דיר האשכנזים ויגרשו תושביו ונכנסו לביהכ״נ ויציתו בו אש ושרפו את כל אשר בו ויהרסו גם חלק מהכתלים והכיפה שנבנו מאבני נזית׳ אחר עשו המחריבים את החצר למקום אשפה, עפרוהו בעפר ונעשה כהר. והחזיקו בהבתים והחנויות אשר סביב להחצר׳ כל האשכנזים הם ומנהיגיהם ברחו מירושלם אל שאר ערי אודק זטהם לחו״ל, ולא הי׳ יכול שום אשכנזי ולהתראות עוד בשוקי ירושלס כי בנפשו הי,׳ בלתי אם התחפש נכנדי יהודי ספרדי׳ ׳ויהי כן משך של תשעים שנה׳ אשר יש לאטר כי נהם שכת לנמרי ישוב האשכנזים בירושלם. בשנת תקע״ב פרצה מגפה רחיל כצסת״ו וסביבי׳ ויברחו משם אשכנזים כעשרים נפש ויבאו לירושלם ויאחזו בה. בראשם מתלמידי הנר״א זצוק־ל הגאון רכי מנחם מענדיל זציל׳ והגאון דבי ישראל משקלאוו בעל פאה״ש *1 זצ׳ל. שנאת ׳הישמעלים אליחם כבר נשכחה ולא ננעו בס לרעה. מאז החל שוב ישוב האשכנזים לצמוח ורכים" מהאשכנזים עלו לציון. אבל לא שבו עוד לנחלתם חורבת רבנו יהירה החסיד זיל כי יראו עדיין לנשת יאל מקים הצמרי שלהם׳ כרי שלא למשוך אליהם את עיני *I איתי רננו טדפ־םיפ מחדש נייספית ידערות תחיו רשנחת מין מאין האדר״ת ׳»יייט־א. העורך