Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 122

מח אר׳דישראל 122 התעוררות הראשונה של אדם ישן הועילה להקיצו משנתו אחרי עוד נרים מעט . ומשלו משל לקבוץ נדתי ישראל <במדרש תהלים ריש קפיטל עיי : למלך שבעם על צאנו וסתר את הדיר ונישאת הצאן ואת המעה׳ אח״ז החזיר את הצאן וכנה את הדיר, אמר הרועה ז הרי צאן מוחזר והדיר בנוי ואני איני נזכר? לפיכך : אחרי שאמר ־ויכנה ערי יהורא וישבו שם וירשוה* אמר "לדוד להזכיר׳'׳ ושיבת עדר הצאן אל הדיר — הלא ראינו! הנה העדר - משרך דרכו בשדה הלוך ועמוד הלוך ועמוד■ ולא יפסק מהלכו אך לקול הרועה ההולך אחריו. כבואו העיר והריח ריח משכנו פוסע פסיעות יותר תכופות וכהתקרכו אל הדיר יטהר לכתו ■ להחיש כיאתו! כן אמנם! הננו מתקרכים אל משכננו׳ הננו בונים את הדיר׳ והננו צועדים צעדים יותר ת כופים! הנני.להכיא פה קיצור מהשתלשלות והתפחתות אחר : מעמודי הישוב החרש שכימשלם, אימר על עמוד זה מונחת; "אבן שתי," שטמנה הושתת הישוב הנוכחי לקהלות אשכנזים׳ רוב מנין ובנין באה״ק ת״ו׳ וקורות!שלו הנם משולבים עם קורות : הישוב הקדוש ככלל. העמוד הזה הנהו "חצר חורכת רבי יהודה ן החסיד זצ״ל" מרכז הקהל ומקום התורה והתפלה לעדת האשכנזים | יצ״ו ולבתי הת״ת וישיבת עץ חיים יככ״ץ, והדברים יבארו למדיי : לטי אשר ישים לב, כמה נאמנו הקדמת דברינו! ויהי כשנת חמשת אלפים עשרים ושבעה!> בא רכנו הגמל הרמב־ן ז־ל לחונן את עפר אהיק׳ וימצא בירושלם כעשרה אנשים יהודים׳ ושני אחים צובעים היו מצביאים אותם לפרקים בביתם כדי להתפלל כצבור׳ ונתעורר הרמב״ן זיל להאחז בנחלוז י) וזרניים ד.ראי*יניפ הא■‘!־, ׳‘ק־חוח נע־היס 0פ׳ 'יזבואווז זז איין*.