Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 93

טהיר פחה שנית על ההר ויברח אישטעיל ללוקנו יושם הרגו עלי הלי קרובו׳ ומאז עלה ביר הממשלה לשום משטרה בארץ ולהנהיג כה את פקודתה. אולם העושק והזדון רבו כמו רבו והגיצאיירים הם לכלי חפץ כיד עושקיהסכח; מאז התחילו לקחת נם מהם לאנשי צבא׳ אפם כי המסגדים שיבנו בעת האחרונה לא הצליחו לרכוש את לבבם. וישארו נאמנים לדתם ולמנהגירם. אלה קצית תולדות הנוצאירים שהעלה מר רוסו בספרו. מכל האמור נראה כי למרות שעבודם לעמים עונים ירעו לשמור מכל משמר על עצמיותם ועל הפשתם המקומית ויבחרו להיות לטס עיכד ועי׳ז נצולו מכליון חרוץ. כל העמים שמשלו בארץ הזאת מימי הצורים שאת דתם קבלו בימי קדם ועד היונים הערביים ורפראנקים ספו תטו או עזבו את ההר וילכו להם׳ בעוד הפלחים הנוצאיירים אזרחי הארץ מקדם קדמתם נשארו על אדמתם שעבדוה כאריסים לאדונים הזרים שכעלוה וישבו תחת גמנם ותאנתם וירעו עדריהם מבלי שנות את מנהגי דתם ועכודתס בכללם. כחוק לגוי של עובדי אדמה משמרים היו 9»ז ועד עתה כל הימים׳ וגם כשסתם נראה את עקבות התוזופח הקדטונה יותר מאשר אצל שאר תושני סוריה׳ בימי קדם דברו כנענית ואח, כ סורית. במאה העשירית המירו את שפתם בתגרת ההפשטות דת האישמעילים נשפה ערנית. אץ ספק נדבר כי בזמן ידוע לא היתר. גם שפת יון מוזרה להן כמו שתוכיחנה יכתכות היונית הנמצאות נהר, אולם. האות היותר גדול כי שפת יון לא היה שורש בארץ היא התחדשות השטות הכנעניים בהר הנוצאיירים ובשעה שנערי חוף כנען התאזרחו השמות היונים כמו טרנלוס׳ לודקיה אינטיוכי כוי׳ נשאר בהר השם הכנעני אי קבל צירה ערבית׳ כיוצא בזה מצעו את השם כ' עשתו שהוא כודאי העם העתיק נית־עשתר וגם בכתבות