Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 91

91 ת^דות בת הנוצאירים ודתם את הארץ »ם כ* הסוסרים הנוצרים מניאים ראיות לסתור* אולם כזה אין די לטחטדי הקנאי. הפתוה הזאת מעידה על הקצף העצור נלבב המושלמים שכל עמלם להפיץ את דתם בקרב הנוצאירים עלה בתהו< והוא מתיר דמם בפירוש באמרו: "ברור הדבר כי המלחמה הקדושה והאמצעים הקשים כנגד הנוצאירים ירצו לפני אלהים ולחובה קדושת תחשב". התרת דמם ורכושם היתד! לכלי חפץ ביד המושלמים שרוב אדמת הטצאירים היתר, להם אחוזה ויהיו להם לעבדים. אולם הדבר היה להם לתשועה כי כאשר פור התפוררה הארץ ותפול נירי אדונים רבים- היו להם בעליהם המושלמים לסתרה׳ כי מצאו חפץ בעבודתם- ומאז נשארו במצב הזה עד ימי משול הטורקים בארץ. ד. הנוצאירים בדורות האחרונים. מהעת ההיא ככר אנו מוצאים נם את חלוקתם לשבטים או עשירי, שנבל אחד מהם באו יוצאי חלצי גזע אחד, ולפעמים נראה כי נם נוצרים ומושלמים היושבים בתוכם מתיחסים לאחד השבטים מפני שיצאו טמנו ואחר קבלו את דתם החדשה כעוד השבט בכלל נשאר נאמן לדתו הקדומד״ואלה שבטיהם היותר נככדים : שבט הכיאתין ועליהם ימנו משפחות יעידיה־ סוקרו׳ והלביד; שבט הרסלאן מהם יצאו הנובאצרה, הגוהאני והרחכני והחמסין שבט החדרין ומהם יצאו הקורחאלי, היקוטי׳ העיתרי הבבלי, והעמודי- שבט המתורה ועליהם נמנו הנאטאלייה- ד-בוכרו• כית אל ארג׳ והטליח ובו׳. תולדות הנוצאירים הענץת בימי הכינים הן יותר עש׳רות כמאה האחרונה׳ וע״ב נאריך בהן קצת. בראשית המאה הי-״ט גבר שבט הרסלאן מעל אחיו ובשנת