Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 87

87!?ולדות fb הצוצאירים ויוזם שעמד ילחם כי יחזיקו מעמד יט־ם רבים וישארו נאמנים לדתםי ועור בטאח הרביעית מצאנו כי נתנו קיסרי רומא הנחות מיוחדות למקדש בוטיק־קי וגם עזרו לעבו״ם באפטיח במלחמתם נגד הנוצרים כמו שמובא כמקום אחי בספרי סוזמוגום ע״ם תקון מר דופי. ע״פ נראה כי הודות לדמיון השם נוצאירי לשם נוצרי החליפו סופרי קדם וגס הערביים את שמם ויקראים בשש "גליליים" כמו שהיו קוראים לפנים לנוצרים ולא עוד אלא שקראו לכל חבל החריפטסביב ג׳ ב ל־א ל־ג ל י ל׳ והערבי יאקוט באר כי הוא מפני שההרים האלה הם המשך מהרי הגליל. הנוצריות התפשטה בסוריה בארע מכורתה בעמל רב ורק בחרב ונדם ובהריסת מקדש* העכו״ם הצליחו המושלים לשפוך ממשלתה על תושבי ערי השדה. אולם הנוצאיירים לבדם בטחו בהריהם הבטוחים מחטת המציק וישארו נאמנים לדתם. וזה מבאר לנו העדר חרבות בתי תפלות בסגנון הניצאנטי בחבל הארץ הזאת, נשעה שהם מצויים על כל צעד בשאר חלקי ארץ סוריה. ואמנם עד היום אין לכעלי הכת הזאת בתי תפלות במובן אמונות היחוד. כי אם ק ו ב ה או זירה או אהל מועד כמנהג הצורים שהיו להם רק בתי מקדש מעט שבהם אצרו את כלי הקרש והעם התאסף מסביב להם תחת כפת השטים בימי מועד ומקרא. והנה מצינו כי העבודה זרה היתח שכיחה בסוריה בתקופה מאוחרת. ולפי עדות הסופר בר־עבראום הסורי נמצא בימיו בחרן בית מדרש של פילוסופים עכו״ם. אין אתנו כל זכר לעובדי עבודה זרה בתקופה היונית הנוצרית אכל ברור הדבר כי תושבי חרן ורבים אחרים בסיריה היו עוד בימי כבוש הערביים עובדי ע״ז. והנה הערביים לא נאחזו בהר הנוצאיירים ויסתפקו במה ששטו מצב במבצר 1) נר ענו־איפ ו־דוד׳ «ו#וי