Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 83

’ ש ר א י ל לשבת בארץ ישראל וע״כ טרדו לנא אלינו אך נוסדה מושבה עברית על גבולם. התבוננתי בפני הזקנים הדובר ם כני ואונה כי רשמי פניהם הם יותר דקים ועור בשרם יותר לבן מפני הדרוזים והערביים בכללי והם קרובים בטסוסםלאירוסאים ואולי נם ליהודים. רק המעש עלה בידינו להציל מסיהם כפעם ההיא. ביום המחרת חבשתי את סוסי ואלך עד הנסר הסמוך אכל ידיעתי המועטה נשפת ערב וגם חסרון העת הפריעו בעדי מהתבונן נמשך חצי השעה ששהיתי ביניהם להבדל שכיניהם וכין הערביים, ואשוב למתולה ואפנה אל הדרוזים לשאול ע״ד מהות הכת המשונה הזאת ורם ספרו לי בשנאה גלויה כי הנוצאיירים הם עובדי עבודה זרה׳ וכי הם מתפללים לשמש כעוד הם כורעים על ברכי איטה ערומה וכוי וכוי׳ כין כה וכה והדרך ירט לקראתי ואעזוב את מתולה וגם את אביר הפצי לחקור את אוחות הנוצא־ירים ואשמור את הדבר עד עת מצא שלא הזדמנה לי עד היום. ויהי כאשר באתי לפריס גתודעתי בבית טורי החכם הנודע הי דונכורג לחוקר־קדטוניות הצרפתי המצוין מר ריני דוסו ואשמח לשמוע מפיו כי הוא ‘עיבד עבוד־ שלמה על מהות הבתה הנוצאיידת וט־תריה עים המקורים שהיו לפניו ועיים חקירותיו במשך ימי טסעיו בחבל הלבנון וסוריה, וזה מקרוב יאה הספר הזר, אור בתור תיזה או מסה לבחינה שהוגשה לפני ח:טי בית המדרש ללמודים הגבוהים כסריס. שם הספר הנכבד הזה המפיץ אור גדול על קורות הדצאייוים הוא; li’hiatorie et la relig'ioi, nes Kozanis par Ren6 Dussaut ע״ם הספר הזה ערבתי את מאמרי הנוכחי והוספתי עליו יערות והשערות שעלו על דעתי ושחברתי בעצמי׳ ובמאמר ם־והד שאקדיש לתיגים "הכתב אל מנישוע" היא ססר תירתש