Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 51

-51 לראשינו לפאת ארץ פלשת׳ כאשר שכח משיתי לקחת את השמיכות הענות הנצרכות לי׳ לא הועילה לי כל התאמצותז להחס את אברי הרועדים מקר תחת המכסה הדק. נוסף לזה כאשר לא ידענו מראש כי יהי קר חזק כלילה׳ לא תקענו את אהלנו סמיך לקרקע׳ ולכן בא הרוח וינשב בו בחזקה. תכף כצאת הירח מבין מפלשי עיים אתרי חצות הלילה׳ העירותי את הישנים שהיו עטופים בשמיכותיהם החמות ממנוחתם הנעימה ואציע לפניהם כי צריך לנסוע הלאה׳ כאשר הנסיעה בלילה יותר טובה ונעימה מאשר בחם היום. למרות איוו אנחות מעציבות שפרצו מלבות אחדים מבני לויתנו׳ הסכימו כלם להצעתי. האהל הורם מהארץ, בהמותינו טענו, הסוסים חבשו׳ ואורחתנו אחזה דרכה בדומיג הלילה. מחריש כמו תפוש במחשבות רכב מכב אחד אחרי רעהו׳ ורק כאשר חדלו קרות התלגרף להראות, הוחלפו דברים אחדינן בינינו. כל איש מאתנו התעטף ברצינות בידיעתו האדמה׳ ויתאמץ להגן עליו מהקר• אחד מבני ארחתנו התפאר אחרי כן כי ישן כשתי שעות מדי שבתו על נב סוסו. רק להטסכן עדה אבו דיה לבד לא ערבה השנה. החמור שרכב עליו היה זעף מאד יבקר הזה׳ אולי לרגלי המנות שהכהו אתמול רוכבו במטה המדבר העב והכבד שבידו׳ או לרגלי היקיצה הפתאומית משינתו. איך שהוא כמעט ביל רבע שעה נמצא זןדה המסכן משלך על החולי ורגליו נטויות באורי בעת אשר החמור הבער רבץ אצלו על הארץ׳ אזניו הארכות נטויות׳ והוא מביט ברצינות על הרוכב המשלך ארצה׳ ושומע בסבלנות גדולה את החרפות והגדושים הטתטלטים מפיו, כאלו אין הדבר נוגע לו כלל• המחזות העליזים האלה שעשעו אותנו מאד. ככל אשר היסיף עדה להכות ולחרף את חטורו כן היינו אנחנו יותר עליזים ואחדים מאתנו קיבו אל עדה מדי נפלו מהחשוד׳ ובהשתתפות דעך מדבר.פאר;