Luaḥ erets Yiśraʾel · 1902-01-01 · שנת התרס״ג - שנה שמינית - 1902 · p. Seite 67

שיחד, עם הכד,״נ של השמרונים 07 והידידות בינינו, ובאהל המשיתף של הציבור נשתה יין ונאכיל ממתקים לשמחת החג, וממחרת ימי החג נשוב כלנו לבתינו בשכם כמו שכתוב כתירה ״ופנית בבקר והלכת לאהלין־. ממחרת השבת שאחר הפסח נחל לספר את ספירת העי מר כברכה׳ וכמובן יהי׳ גם חג השבועית תמיד ביום הראשון. ואין אנחנו מקפידים שיחל כששי בסיון. את יום הזכמן נחוג כמצוה, בתקיעת שופר ונתקע שבע פעמים, כי המספר שבע קדוש הוא אצלנו בני ישראלי ואחרי כלות התפלה בכיהכ״נ ילך דכהן ועטו אחדים מזקני העדה לבית כל אחד מאתנו ויתקעו שבע תקיעות, וממחרת ראש הימנה עד יום כפורים נאמר בכל יום סליחות ווידויים . ואת צום העשור נצום כהלכתו באכילה ושתיה ונתחיל את הצום כמוכם כשעה לפני שקיעת החמה של ערב יום הכפירים ולא נאכל עד חצי שעה אחרי שקיעת החמה ’מל יום הכפירים, וכל ליל הכפורים ויומו לא נצא טביהכ״ג ורק נקרא ונתפלל׳ וצומות אחרים בכל השנה אין לנו כעת, כמו •מכתוב בתורה פעם אחת בשנה. שמעתי כי לפנים נהגו אבותינו לצום את היום השלשי אחר חג השבועות לזכר חרבן בית טקדימנו שעמד על הר גרזים, אך חכמינו האחיונים בטלוהו מהטעם האמור.—את חג הסכות נחוג ביממחות וגיל, ובתוך נית־נו נעשה כעין סוכה מענפי עצים שינים כמו רטונים לטונים אתרוגים ועוד ובהם ניממח כל שטנת ימי החג. לפני בואינו בביהכדם נחלוץ את מנעלינו מעל רגלינו ובבואינו פנימה ילבש בל אחד מאתנו מעיל לבן, ורק הכהן ילבוש על ראימו טלית מצויצת כעין הצצית שלכם. אך כל העם לא ילבוש צצית׳ כי הצצית הם עדות לישראל לימטירת התורה ומצותיה, ובעוה״ר מפני הגלות לא ■נוכל לקים את כלםי מקוה מעין יש לנו באחד המרחצאות שימם תטבלנה נשינו