Luaḥ erets Yiśraʾel · 1902-01-01 · שנת התרס״ג - שנה שמינית - 1902 · p. Seite 54

סחה אשר למשפט ישור׳ יש לנו זבות אזרח בלבל תושבי הארץ. אך לפנים היי מצבנו רע מאד■ סבלנו עול גלות קשה ומרה. התושבים הכו אותנו ויבזונו בכל מיני חרשות וגיוסים. ואנחנו נשאנו את הכל בדומיה, בדעתנו כי הננו ננלות. אנכי: אך מדוע לא עזבתם את מקומכם שתושביה ידועים לאנשים רעים. ותבואו להת־שב ביתר ערי איד׳ק V הכהן: זאת לא יכולנו לעשות׳ כי תושבי העיר הזאת הננו מזמן קדום מאוד׳ יש לנו רחוב מיוחד הנקרא על שמנו שכל בתיו הם לנו לצמיתות ולכל משסחה יש חצר גדולה בעלת התים אחדים׳ וב״כ יש לאחדים מאתנו בסביבות העיר אחוזות!»דולות׳ הנעבדות באריסות ע״י הפלחים שכנינו. ואם אמרנו לעזב את העיר■ לא נמצא על בתינו ואחחתינו קונים ■ב־דעם כי יובלו י׳קחתם בלי מחיר. ולכן ישבנו במקומנו וקוינו לרחמי שמים אשר סוף סוף לא אחרו לבוא. אנכי: היש לכם ססרי תורה י עת יקים. הכהן: כן■ יש ויש׳ יש לנו כשלשים ספרי תורה 1»נכתבו בדורות קדומים׳ כ• מאז שלש מאות שנה לא נכתוב עוד בפרי תורה חדשים. מאשר כי אין בנו איש היודע לעבד את זי,עור לקלף באופן שיהי׳ ראו* לכתוב עליו. פה ראיתי אצלכם *,:נשים העוסקים באומנות הזאת. אחרים מספרי התורה שלנו ישנים כבר כשמנה מאות שנה׳ ויתרם כחמש או כארבע מאות שנה׳ ונהם נקרא בשבתות ומועדים. אנכי: לסי דבריך אין לכם ספר תורה יותר עתיק ששמנה מאות שנה. הכהן: ספר אחד יש לנו עתיק מאד מאד. אך הוא נ•:עט כנר בלה מרוב ימים ולכן טלוהו כמטלאות רבות טלאי ע״נ «לאי׳ ומפני יושנו ורוב קדושתו לא נקרא בו בכל ימות