Luaḥ erets Yiśraʾel · 1902-01-01 · שנת התרס״ג - שנה שמינית - 1902 · p. Seite 52

״5! לוח אד*, "עראי“ הכר,) הגדול הוא איש גנח הקומח?«)"»דכע׳ם וחט־ט "שנים והוא לנוש נגדי ארץ הקים. טצנסתי״אדומה'. תצנף את סגכעתו. זקנו הארוך והאדום יורד על שי טדותיו ועיניו משיקות חריצות , הוא מדבר רק שפת ערבית ובה יורע גם קרוא וכתוב, וששת עברית יורע הוא לדבר, אך צריך להתרגל להבין את מבטא׳ וגם את הכתב האשורי בנקוד יודע הוא לקרא . בבואנו אליו קנלנו בסס־י ויבקשני כי אציע לפניו את שאלותי. אנכי! כ איטר אחימב אין כעת בכל העולם ימטרונים מלבד בעיר מרכז אטונתכב היא שבם«. הכהן: כן, נכונה השערתך. בל השטרונים שישבו לדשנים בעזה ישו צרישין יצרשנד אלחראב) עוורתא דמשק ועוד ספו תטו ולא נשארו לנו רק השריד המעט הזה בשכם. אנכי! וטח היא הסבה ׳מהסבה בכם את הבליץ החרוץ הזה. י הכהן: לפני שלש מאות שנה בערך היה השר המושל בדמשק שטצידתו פרוסה על כל ארץ פלשת וסוריא עוין מאד את היטטרונים, מסבה בלתי ידועה לנו, ויחשיב אותנו לכוםרים באחדות ה׳, ויצו להרוג ולהשמיד את כל השטרונים אם לא יהליסו את דתם באחת משלשת הדתות השולטות באדן. ולכן הרבה מאתנו הומתו על קדוש השם והרכה נכנסו נדת הקראים ורבים נשתמדו ולא נשאר מבל השטוונים שהיו בארץ רק חמש טימסחות, אחת בעזה אחת בצריפין אחת בדמשק אחת בשכם אחת בעמרתא היא משפחת הנהנים. וכאשר כלו ימי הרעה נתקבצו כלם לשכם ומהם נבנתה עדתנו הנכחית. אנכי: וכמה מספר נפשות השטרונים כעת לזכרים ונקבות. הכהן,. מספד נפשותינו מאתים ועשרים, ומהן מאה ועשרים זברים ומאה נקבות. אנכי: לפי דבריך הלא גדל מספר הזכרים על הנקבות