Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 162

ל*וח אר־ן־ישראל 1G2 מימיו כעת מלוחים מעט׳ (אך לא תטיד נשוה), וסכת מלחותם באה מהפרדת היסודות והחמרים האצורים בהמקום אשר דרכם יעברו המים׳ וכן מפאת החלאה שיסכנו הכובסות ומעבדי העורות׳ אך בכ״ז ראוים הם לבשול. רחיצה, כניסה וכוי. ואחדים מיושבי היפר סילוואן יכיאו את מימיו בנאדות העירה למכור. ומפני מלחותם האמינו רבים מיושבי ירושלם עוד בהמאה השניה. להאלף הנכחי׳ והאמונה הזאת נשתלשלה ער זמננו׳ כי מי השלח מרפאים כל מחלה וכל נגע. ועור לשני חמש ועשרים שנה הלכו רבים מיושבי עירנו לרחץ במימיו(דאה למעלה עמוד 100). והנה בשנת תרנ״ב חוצערה נביעת טי השלוח׳ על פעם או פעמיים ביום, והיו ימים שלא נבעו כלל׳ וכמעט יבש ונחרב וכמליצת רדל בתוספתא שילוח היתה נמלה מהלכת בו. יושבי הכפר סילוואן שנסו לעשות איזה פעולות להטבת נביעתו ולא עלתה בידם, האמינו כי הקטנת נביעתו באה בתור עונימ על עקירת סלע הכתבת ממקומו, שנחרתה לפי אמונתם מהמלך, שלמה. אולם מחסר המים של השנה הזאת הכריחתם לעשות פעולה ממשית בתקון נביעת הטעין, וכאשר אמרנו נמצאו מקרבם קבלנים שקבלו עליהם את תקון הדבר, והמה חסרו מתחת להפעלה התחתונה שטמנה נובעים המים, וימצאו כי נפרצה הברכה שכה יקוו המים מפלגים רבים, וגם הוצברו אבנים ועפר בשפת הצנור הכפוף בדמות דיופי שהזכרנו, ולכן פרצו המים להם דרך למקומות שונים׳ ומיד נכחו לדעת כי מצאו את הקלקול׳ ויטהרו להוציא »ת האבנים והעפר משפת הצנור ולנקות את הברכה מטה שנצבר כה במשך הזמן ויבנו חיץ טוח בצימנט על פני המקום ששם פלסו להם המים נתיב, ומיר שבה נביעת טי השלח לאיתנם כמלפנים׳ ואח״ב פנו גם את התעלה ההולכת דרך ההר למען ישטפו המים שטוף ועבור להגנות, ותהי הרותח להם וליושבי העיר.