Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 76

מרשות אטו ואין מוראה עליו■ ולס• מראות עיניו ממעשי האב כן גם הוא ישתרל לטשול עליה. ואף העלמות אשר עורן תחת רשות אמן עד היותן לאיש בכל זאת אין ככור אם עליהן כלל. 1הילדים בני הפלחים יודעים מאד לשטור סוד ודבר סתר. כי יגדלו יחד את הגדולים בחדר אחד ויודעים הסה את כל הנעשה ׳■כתוך הטשפחח פנימה. ויודעים הם כי גלוי סוד יכול להביא ם:נה נוראה. נער כי יניע לימי בכרות יצנוף צנפהעל תרבושו ־י כובע האדום שלובשים הגברים) ויקרה לפעמים כיהאכ יצנוף לבנו את הצנפה הזאת בהיותו עוד ככן עשר שנים לאות כי בינה יתירה להנער הזה וכשרון דעת לו. אף כי אין אהדה מיוחדת שוררת בין בני המשפחה כמו שכתבנו בפרקים הקודמים זאך בבוא אסון על אחד מהם׳ מוכן ומזיק כל אהד ואחר להקריב יאת נפשו עכור רעהו ואחיו׳ וגם הפלחה תעבור באש ובמים ־להציל נפש אחת מהמשפחה. ט. המחלות, המיתה והקבורה. בעבור מחלה על אחד הפלחים ומחלתו תורע כקרב בגי הכפר ימלא הבית מבקרים, אנשים ונשים גם ילדים, כולם יתאטפו לראות את מצב החולה. שאון ורעש בפנים החדר. יתוכחו על אודות המחלה וידברו בקול רם. ובימי הגשמים יסיקו אש בהכיר־ם למען יחם להחולה, ועי־ז ימלאו עשן את החדר. ונוסף אליו נם העשן אשר •עלו הנכרים היושבים על הרצפה משתית טאבאק ואשישותיהם•). והחולה אף כי עיף הנהו מאד ומנוחה דרושה לו לא יניחוהו להנפש ולנוח. על פי הרוב לא ידרשו ברופאים. הקדוש הוא הנותן סגולות בדוקות ומנוסית : פתקי ךר כתובים ׳ורשומים אשר על החולה לבלעם או לתתם מאחורי ראשו