Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 63

מחיי ר £ ד1 ח י ב r»S כגדי תפארתה ומקושטת יכל תכשיטיה. גם החרוז הגדול בעל מטבעות שונות אשר הן הונה ועיטרה׳ קשור אל פדחתה כנהוג" בסדין משי אדום תתעטף וטסיה עב יכסה את פניה המשוח בצבע או בניר מוזהב. המסוה אשר על פניה הוא ממשי אדום או לכן לסי ערך יחוס המשפחה. הארוס הוא אות ליחום משפחת הקישי והלבן למשפחת הימיני1) ועל פי המסוה יכירו את ’חוסה.—על ראשה ישימו עטרה מפוארה בנוצות יענה2׳. אחד מקרוביה יביא את הנמל ואצל פתח החדר יבריכהו ועליו יתנו את הכרים והכסתות ויתר מתנות הוריה אשר יתנו לה ועליהם תשב הכלה וחרב שלופה בידה. את הגמל יובילו בדרך רחוסה למען סבב הדרך ואחריו ינהרו כל בני המשפחה הקרובים והשכנים, וכה ילכו עד בית החתן. הנשים תשתה שירים, הפלחים הצעירים רוכבים על סוסים ומורים ברובים׳ החליל והתוף מכה לפניהם וכל הפלחים מכים כף. זכה תלך האורחה עד אשר תניע אל בית החתן. אם החתן ככפר אחר אזי יזדינו שני הצדדים בכלי הקרב, כי בני כפר מולדת הכלה יביטו בעין קנאה ובעם על יציאת אחת מבנותיהן למקום אחר׳ ולכן יקראו על הרוב יושבי שני הכפרים לריב ומדון, ולפעמים יבואו גם למהלומות ושפיכת דם. בהגיע הגמל לבית החתן, יעמדו קרובי הכלה, דודיה ואחיה ולא יתנו להכלה לרדת מן הגמל׳ עד אשר החתן יעניק להם מתנת ירו בגדים וכלים או עז וכבש׳ ואז ידרוש גם מיל־ך הנמל שברו מג׳ידי או שתים לפי ערכו ולפי עדך החתן, יק אחרי פיסו את כלם, יבריכו את״הגמליקהו את החרב מידי 11 שת־ משפתות ־רועות כארץ טשפהת הקיש׳ וטשפהת הימיני העורך. 12 קדמות הטנו: הזה נזכר עוד כיחזקאל ■ז ׳"נ) ועטרת תפארת בראשך• העורך.