Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 55

55 מחיי הפלחים גם הוא למכירה זמנית. ולא יחדל טלקות בי נאולה תהיה לארץ ושוב ישוב הוא ונדו לאחוזתם. הפלחים הם הם אשי היו לפני שנות דור ודור׳ ולא נשתנו כפאומה עד היום׳ ואף לא חילוף האמינות והכתות שינו את טבעם. הם היו כ נ ע נ י ם בימי אברהם העברי, ואחרי כן נלחמו את ביי ישראל כאשר באו לרשת את הארץ• ואחרי כן בהיותם הם בעצמם יהודים נלחמו את היונים והרומאים, ונוצרים אישר לחמו את המושלימים ומושלימים בלחמם את הצלביים. — כי חליפות היו האמינות אשר הפלחים קבלו עליחם נמשך האלפים שנה. איז כל ספק כי בעורק• הפלח יזל עוד היום דם האמורי והכנעני. והתמונות העתיקות יעידו על הנזע הזה׳ אך מהמאה השתים עשרה נשארו כולם באמונת האישלם ומושלימים הם עד היום רזה• הפלחה אף כי עיקר מלאכתה היא מלאכת הבית וכל הסכל הזה על שכמה׳ בכל זאת הנה לעזר גדול לנעלה או לאחיה גם בשדה, וכאשר השם פלח הונח על עובד אדמתו, ראויה אשתו להקרא בשם סלחה כי עוזרת היא הרבה לעבודת השדה והכרם. הפלחה תניא השדה לא אך את האוכל למען הגברים, כי אם גם לפעמים׳ כאשר יחסמן חמורים. תשא היא על שכמה את הזרע לזריעה, ובעת הקציר תעזור להנברים בהקצירה ותוביל את השורים הביתה. האדון בלדינספרגר מכחיש באלה האומרים ני יקרה לפעמים אשר הבעל האכזר ירתום את אשתו הפלחה עם חמור להטחרשה, אך על סי שנים עדים יקום דבר, הקולינל קינדר והדיר טשפלין יעידו בי בעיניהם ראו איך "חמור ופלחה הרשו יחדיו". אם הפלח הוא עני ואין לוי שדה לקצור או אם נשארה הפלחה אלמנה או גיושה מבעלה, תלך ללקוט נשדח אחר והלקט הזה יספיק לה ולבני ביתה ך מחסורם אשר יחסר