Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 123

לשנת תרםא m כםגנון ממוצע. וכח החושב אשר להם מתפתח כאופן רצוי מאד, ונכ״ז אין הגדול שבהם אלא בן י״ב שנה. ואת כל אלה השגנו לא כשולף שערה מתוך חמאה, ועוד האם לא נחסר מפריעים ומכשולים אשר עלינו להלחם בהם׳ אך לבנו יאמר לנו׳ כי סוף סוף יסורו׳ ותאות לבנו לראות בית הספר בשכלולו בוא תבוא ולא תאחר. אך מלבד שאלות הכלכלה והחנוך נאנחים אנו תחת שאלת ימאי צרכי הצבור המעיקים עלינו מאד. והנה בראש הצרכים האלה ידגול צורך המים, אמנם באר יש לנו, אך עמקו כהמשים מטר ורחקו מהמושבה כמאתים מטר ומקומו בשפולי ההר. שלשת התנאים האלה מעכבים על ידינו כי נספיק מימינו בידינו׳ איש איש לביתו! אפילו לדעת האומרים, כיעל אכרי ישראל ללכת כדרכי חייהם בכל דבר בעקבות הפלחים, כי אמנם גם הפלח־ם אשר בארות עמוקים להם לא ישאבו בידיהם, אך גלנל של אנטילה מתוקן לבארם׳ והם יתנוהו בחכירה לאחד מהם, אשר יעלה וישאב את המים בכח בעל חי אל תוך כרכה קבועה, אך במחיר־שנד" קצוב לכל בית אב׳ ושתו איפא גס המה את מימיהם ככםף.וגם לנו היה גלגל כזה הסובב בכח אדם, ותחת לתתו בחכירה העמדנו ימני שיירים ערביים איצר מלאו את הברכה יום יוסויבואד על שכרם המיצים פר׳ לחדש. אחרי צורך המים יבואו צרכי שכר רופא וסטים ותשלומי המסים לשדות ולכרמים ולבתים ולגולגלת ושכריצומר מילידי הארץ. ידענו מאד כי על אודוח הצורך האחרון הזה רבים טקוראינו יעקימו שפתיהם באטרם׳ הקצרה יד האברים עצמם לשמור עליהם? אכן, צורך שומר נכרי כזה עדות לאכרנו כי עצלים או פחדנים המה׳ וכל התהללותם בחריצותם לעוז לכם, אך ניציאים ורוח באי; גיצם!