Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 86

נטענוהו ובדמי לבנינו וזיעת אפינו השקנוהו׳ הוא כרם יהודית! אשר בחמשה בנים; בשנה הזאת חלקנוהו בחבל; ארבעה דונם לכל איש, ככחוב בספר הזכרונות 35 .N0 ותהי לנו מעתה העבודה המשותפת לעבודה מחולקת לשמור ולעבוד איש איש את נחלתו. ואדמת הזרע אשר לנו לא עבדנו השנה הזאת בידינו באין לנו לא בהמות וכלים לעבודה זו; ואף לא מקום להכניס בהם בהמה וכלים׳ לוא גם היו לנו, ונתן את השרה לשכנינו הערבים לעבדה באריסות. והימים ימי דוחק ולחץ מכל עבר: מעון צר׳ כלכלה צנומה ורזה. מעשי חו״צ מתנהגים בכבדות, והתקוה להבנות מהם רחקה עד לירכתי העתיד, וכל קניננו אנו הוא הכרם הקטן בן ארבע דונם לכל איש. הכי לו נשברה ויהי כי הסיגה מאד התלהבותנו ותגבר עלינו יד היאוש ונפול בעיני עצמנו. ולשכנינו הערבים חוש טבעי חד לחוש מה שבלב חברו׳ וכמו יריחו מצב דוחו של אדם׳ ונפול גם בעיניהם. ויהי תחת אשר כבדוני מאד ויראו מפנינו מבראשונה׳ עתה התקלסו והתעוללו בנו ויקניטונו בכל אשר מצאה ידם׳ באטרם, אך עזובים הם האנשים האלה אין עומדעליהם׳ והדבר הזה הרפה ידינו עד הקצה. אך היי״ט סינם מחזק ידינו ומדבר על לבנו לבלתי התיאש׳ ונרבה במכתבים בימים האלה לאחינו ברוסיא בבקשה לחלצנו ממחלת התוחלת הממושכה ולגזור דיננו פעם אחת אם יש אחרית ואם אין, כי עד מה נוחיל ונלך. ומרכז חו״צ הי׳ אז בווארשוי׳ ויהיו לנו המכתבים הבאים מהמרכז לקורת רוח. כי מלבד דברים טובים ונחומים אשר דברו על לבנו עוד דרוש דרשו מאתנו חשבון ההוצאות הדרושות להתיסדות אכר אחד ותהי השאלה הזאת לשאלה מענינת מאד על ’מולחן אסיפותנו׳ ואחר מרט ארוך וחשבונות מיוסדים על מעוט נסיונותנו הערכנו את הסכום