Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 78

פה עמוד׳ קודא יקר, והתבוננה אל סדר חיינו אז לסי הציוד אשר אני נותן לפניך. יסוד ההשתתפות אשר אחזנו בו בהיותינו עוד עובדים שכירי יום היה לנו ליסוד מוסד גם עתה׳ כיס אחד וקדרה אחת לכולנו, ויהי לנו לחוק להקצות יום יום איש אחד מאתנו על הסדר לשבת בית ולהכין לנו כל צרכינו יומם ולעמוד על המשמר כל הלילה. ויהי האיש אשר הגיע לו התור לשבת ביתי לאופה ולמבשל ולמנקה את ההדר ואת הרפת ולמאכיל את החמור וכל כיו״ב, וסעודותנו הקבועה היא סעודת הערב בבואנו מן השדה ותהי חליפות לה. היום בליל־חמיץ ולמחרתו נזיד תפוחי אדמה וממחרת השלישית אוח או פולים וכל כיו״ב. ותהיינה לנו אך החליפות האלה לתבלין מעט לתבל בם את חיינו המרים והמשעממים בשויונם, כי עבודתנו הקימה לא עצרה כה לשמח את לבבנו בעת ההיא. אחרי רואנו כי לימוא שחתנו עמלנו על הר "מימה" כי אדמתו אדמת טחמים׳ ולא לנו לפי האמצעים שבידינו להכשירה לנטיעה. וגם עבודתנו בהר "יהודית" לא התקדמה כראוי. כי המגרעות הטבעיות אשר ב״יסוד ההשתתפות" החלו להגלות אחת אחת, ותולדותיהן׳ אשר טררו את היינו׳ הכריחונו להאבק בהן לבלתי תת להן עבור את הגבול. אך כל המרירות הזאת בטלה מפני רוח השירה איטר סבב ומלא את חיינו אז בכל מקצעותיהם. כי בהתקרבנו אל הטבע התענגנו על מראותיה הנחמדים כחבורת ננסן בים הקרח בשעתה׳ וכל חפירה וכל צמח וכל חי אשר מצאנו בהרי גדרה השוממים העסיקו אותנו ויהיו לנו לחומר רב ערך לשיח בו בערב אחרי הסעודי ולהתיכח עליו. ותחזק עלינו יד השירה הזאת אז עד כי לא נמחו עקבותיה ימים רבים מחיינו גם בהימתנותם בהמשך הזמן מהקצה