Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 74

74 לוח »־‘־,־ישראל והנה דברי ימי החברה הזאת ומשאת נפשה והחליפות והתמורות :אשר עברו עליה מימך שלש שנים, רבים ונכבדים מאד׳ וראוים להקבע בפרק מיוחד. אך לרגלי חפצנו פה לספר דברי ימי גדרה׳ אין לנו רק לזכור את זאת׳ כי אחרי חלומות וחזיונות לב רבי.ם אשי נכזבו׳ שמחו בני החברה הזאת אשר בבר נמצאו בארץ ישראל׳!המצא לחם מר ה י ר ש פקיד חברת "כל ישראל דוברים" לתת ■להם עבודה בתור שכירי יום בנחלת "מקוה ישראלי הוא בית התלמוד לעבודת האדמה אשר יסד מר נטר ז״ל׳ וישכרו להם גגי ביל״ו בית באחד הפרדסים אשר על הדרך כין יפו ובין אחוזת •"מקוה ישראל« וישבו ימם. בבקר בבקר יצאו לעבודתם בשדה׳ ■ויעבדו עבודה קשה •ועבודת פרף ובערב שבו הביתה לחייהם׳ ׳חיי צער ועוני׳ אך לא נפל לבם עליהם ותהי נפשם תמיד שטחה ועליזה בתקותם לעתידות׳ דסדרו' להם תקנות קבועות אשר על פיהן חיו חיי חברה והשתתפות. ואת הרי״ט פעם סוכן "מזכרת מנטיפיורי" בימים ההם׳ השוכן בירושלם קבלו לראש •וליועץ •להם׳ כי גטה לב האיש הזה אחרי הצעירים האלה במצאו בהם כונה רצויה ואומץ לב ודעת ■נפש בלי תערובות פניות שפלות. ויעבדו בני בלי״ו את עבודתם במשפט חזה בערך שנתים ימים •עד שנת תרמ״ד . ודיהי בראשית ימי הקיץ בשנת התרמ״ד זמר הירש -הודיע ל-בני ביל־ו"׳ כי בפקודת חכי״ח אשר בפאריז יחדל מהיום -לתת לנו שארית בני ביל״ו עבודת שכירי יום כגחלת״טקוה ישדאל". .כרעם ביום בהיר היתה לנו הבשורה הזאת. ויהי עלינו מעתה •לבקש עבודה אש איש באשר ימצא למען החמת את נפשו׳ ויהיו אחדים בנו אשר קצה נפשם בעמלם׳ וחיי נדודים כאלה׳ «ייפרדו מעל החבירה׳ וילכו באשר הלכו•׳ וישארו מאתנו אן תשעה