Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 55

■מאכל שכבר הכינו שאני הרגשתי בדבר׳ וגטרתי האכילה׳ והלכתי לשוק ותכף הלכתי ולקחתי הסאספורט מהקונסול שהייתי אז תחת מחסה איטאליא׳ וגם הלכתי להגיינסייא ולקחתי בילעט ליפו ת, ו ואח״כ הלכתי אצל מזכיר הקומיטי׳ ואמרתי לו אגי מוכרח לנסוע לעה׳ייק ירושת׳יו׳ ואמ״ל מה זה האם חלמת חלום i ואפיתי לי אני מוכרח לילך׳ ונקש מאתי שאלך עמו להסרידדינטי של הקימיטי, והלכתי עטו יחד׳ וכאשר הגענו לשם נכנס הוא לפני ידני עסו ויצא ובקש ממני להראות לו השאספורטו והבילעט יתכף הראתי לו, וכאשר ראה כי כנים דכדי נכנס תכף לפנים ייכמדומה שהשד אותי שאני עושה אום; שיפצירו בי יותר ודרך גיזטא אמרתי כן ז׳ ותכף יצא הפריז־דינטי אצלי ותפס אותי בידי והכניסני לחדר הפנימי ובקש ממני להודיעו פתרון הדבר,אחרי אשר נדברנו יחד וככר נגמר אצלנו שאתעכב שם כל חדש תשרי ויעשו לי נדבה הגונה׳ וגם בבית הבעה״ב שמתה אשתו ידרוש אדוני דרוש בליל ערב ריר. ויתן לאדוני מנה יפה׳ וכל מלבושי אשתי׳ ואחרי רוב ההפצרה אמרתי לו בזה הלשון : אני מגלה לכבודך סוד אי׳ אני אומר לכם אם יש בידכם אופן להחזיר אותי לבער., ב הראשון שהייתי אצלו׳ אני מפסיד גם דמי הבילעט ואתעכב שה חדש תשרי והותר, אבל בבית הבעודב הזה שמבקש כי אהיה אצלו חלילה לי לאבד נשמתי, עבור השק מעות; אפי׳ אם תתנו לי כל חללא דעלמא; ובאשר שמע הפריזידענט דברי אמ״ל וכיצד תפסיד כל ההנאה הזאת? אמרתי לו אפילו אלף ליראם כאין בעיני נגד יראת די והיהדות׳ אזי אמר לי לא יש אופן לבזות את הבעהיב שתצא טמנו.ונתן ליב׳ליראם שטערלינג ונשק את ידי ואת ראשי׳ ויצאתי ממנו והלכתי לבער." ב ואמרתי לו שבא לי כתב שאני מחויב לחזור לביתי, ונפטרתי מפנו בשלום, וחזרתי לביתי לחטדל, ובחוה״ס סיכות שלחו לי הקימיט* מכתב