Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 54

ובשנת התרט״ז בחדש אי הנחמות באה הסכמה מעייית נא אמון יעי׳א מכל הקוטיטי דה תם שלא לקבל עיור שום שדר מד׳ אה׳ק יוב״ב; ורבני ומנהלי עיקוית נצטערו הרבה מאד על הדבר הזה ועשו אסיפה גדולה וכולם הסכימו פה אהד שאני עני אלך לנ״א יע״א לבטל הסכמה הנד, והברחתי לילך לנ״א מרוב בקשתם אלי והלכתי ונתאכסנתי כבית בעוד ב ירא ה׳ עשיר ונכבד ובעהי״ת הצלחתי בשליחותי והסכימו כל הקומיטי אחד שדברתי להם דברי והסברתי להם שזו סיבה רחרבן יתשלם ת׳ו וכו׳י דברים של חיבה בטו״ט ודעת ונתבטלה ההסכמה הנד ונתנו בידי כתבים לד אה״ק יוכ״ב שמוכנים לקבל כל שד״ר בזמנו ולעשות לו נדבה כנהוג; ובאותו פיק לא היה בנ״א יע״א לא רב ולא מו״ץ ובקשו ממני להיות להם למשרת הצבור והבטיחו לי שבימי חדה״ט סוכות יעשו לי עוד נדכה אחרת. וחילקו ביניהם; שבראש השנה אהיה כביהב־נ ם׳ ויהיר אהיה בביהכי׳נ ם׳. ובימים נוראים יען שאחד מן הקומיטי מתה עליו אשח י, בקש שאהיה בביתו כל חדש תשרי לצוותא והלכתי אצלי לביתי ולא עבר •מעה אחת לכניסתי לביתו׳ הזמינו אותי לסעודה וישבתי על השלחן לאכיל והכעה״ב נתן לי יין המשומר בארגז יעלו שהוא שלוח אליו מהיה״ג ר״מ ור״ט דסאלוניק יע״א כמהרר״א קובו דל׳ והוא עצמו אמר לי בפיו שאשתו היתה צדקת וכשרה מזרע רבנים והיתה נזהרת בכל מידי דאסור וה*תר,אך כלותיו ובנותיו ומשרתו אינן נזהרות כלל. וכשמעי את דבריו אלה חם לבי בקרבי כט״ש רז״ל עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה׳ ועכ״ז ישבתי על השלחן אך לבי חושב מה תהיה אכילתי׳ וטהטאכל הראשון שהביאו אל השלחן׳ ומריח התבשיל הרגשתי כי הבשר מטוגן בחטאה, ונצטערתי צער גדול ולא דברתי מאומה כי אם נטרתי אכילתי עם דברים חמוצים הנקרא סאלאטה׳ ואף אחד מהיושבים אל ד׳שלחן לא שאל אותי למה לא