Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 52

בחי חשון שי׳ התיייב חלד׳ מור* ררב ז״ל(וזה הי׳ ב׳ חדשים קורם פטירתו) ויויטיב אותי יומניו לעשות חשבון חובותיו מה שחייב לאחרים ומה שחייבים לו אחרים׳ ונמצא כי חיה חייב לאחדים סך כ״ו אלף גדוש, ואחרים היו חייבים לו סך י״ד אלח נמש, ולא היה לו מהיכן לשלם ונצטער הרבה. וחמשה ימים קידם פטירתו קרא אותי ואמיל אתה ידעת את כל מכאובי יכי כבר חייתי;׳ ל״ו שנה וגבר בגוברי?)׳ ואתה יודע יכי סך זה ימאני חייב לאהריס להיכן הלכו׳ ולמי׳ ולמה הוצאתי׳ אותם(לאלמנות ויתומים וצדקות)׳ ובכן תשתדל למכור כל עזבוני ותשלם כל מה שאני חייב לאחרים׳ כי די לי שאני הולך בלא בנים מן העולס׳ואתה במקום כני שגדלתי אותך כאב את בן ירצה׳ ולא אצטער לעוה״ב שיאמרו שאכלתי שוד יתומים׳ והן כעון נתביש״ט בליל ה׳ טבת ליל מוצאי ש״ק שעה נ׳ וחצייתרי־ב)והלינו אותו לכבודו. למחרתו הספידהו הרה׳יג המפורסם רב חנ־א!) זלה״ה הספד גדול בקול מר׳ וכל• אנשי העיר צועקים בקול מר ונתאספו כמה אלמנות ויתומים ויתומות ויספדוהו ברחובות קריה ואני עני צעקתי בקול מר כאשר יאות עלי כי אבדתי אכידה שאינה חוזרת׳ ובתוך ז׳ ימי אבלותו הלכתי אצל כל בעלי החובות של מורי הרב זצוקיל הנז׳ ואמרתי הלא תדעו כי אני אני הנני לשלם כל חובותיו, ובכן אם תרצו תתנו ביד• שט׳יח שיש לכם ממורי הרב ת:ני אכתב לכם שט״ח על שמי שאני הוא החייב׳ וכל השומע יצחק לי. ויאמרו אם באמת אתה מדבר׳ הלואי כן תעשה בדבריך. ומיד עשיתי כדברי׳ וכתבתי כל השט״ח שאני החייב וקרעתי בל השט״ח שהיו על שם מורי הרב ז״ל, וביום השביעי כשהלכנו להניח . (המצבה) נפש על קברו׳ *] ו״ת הי׳ס נסיס אניאלעפיא.