Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 50

50 לוח ארץ־ישדאל שהוכרח לומר למשרתיו שישכרו לי סום ליסע לאזמיר׳ ובדרך נלוה עמי זקן אחד שמו חי יעקב מלמד נ״ע׳ ורככמ והלכנו כל היום מבקר עד ערב עד שהגענו למעין מים ו־רדנו ונטלנו ידינו להתפלל מנחה ובעורינו מתפללים ש־ע עכרו בי אגשים מזוינים בכלי זין׳ ושאלו להקאטירגייסעבורינו, להיכן אתם נוסעים׳ והשיבו לאזטיר׳ ואמרו לו לאהוריכם לא תוכלו לחזור׳ ובכן אנו אורנים לבם במקום הנקרא סאזליק ושמה נמתין לכס בזה הלילה. ואחר שגמרנו תפלת י״ח וסיפר לנו הקאטירג׳י דברים הללו וראינו כי לא נותרה בו נשמה׳ ואני עני נצטערתי עד לטאד וארכבותי דא לדא נקשן ועיני זלגו דמעות מרוב צערי ויגיני איך תהיה מתתינו בידי הרוצחים האכזרים האלו ומה תהיה תקותינו" ויהי כראות אותי הזקן ח׳ יעקב הנז־ בוכה ומצטער׳ מלא פיו שחוק׳ ויאמר לי "אני איני חושש כלל כיון שירושלם עמי"" וכאשר אמר לי דבריסהללו נכנסו בלבי כסדקרות חרב,כי יורע אני בעצטישאני ריקם מכל טוב ומלא עתות ויתוסף צערי׳ והקאטירגיי לא הניח אותנו לרכוב יען היה לפנינו עליה להר גבוה׳ ובקעו מאתנו שנלך ברגלינו אחרי הסוסים לאור הלבנה׳ והיינו הולכים ולא ראינו שום עליה כלל< ושאלנו להקאטירגיי היכן מקום העליר" והוא היה מביט מכל הצדדים והיה אומר: עדיין לא הגענו למקום העליה והיינו הולכים ברגלינו עד שעה גי בלילה מאחורי הסוסים,ופתאום נכנסו הסוסים לגינה אחת גדולה ושאלנו את הקאטירגיי מה זאת הגינה והתחיל לרקד רקודים ממש ולנגן. ואמר לגו תדעו שהקב״ה אוהב אתכם שכבר■ נצלנו מהרוצחים ועכשיו הננו קרוב למקום דירביינט שהוא ישוב גדול׳ רכבו. על הסוסים ובעוד רביע שעה נשיג את מקום היטיבי וכן עשינו ויצאנו דרך פתח אחר של הגינה וברביע *I הוא רה^ד בלשון טורקית.