Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 35

'‘שנת תרמיא נכנסו דרך שער החצר אל הרפת אשר כקצה. היונים עשו גם יים אל .קני שובכם וינפנפו בכנפיהן הלבנות ותהיינה כמבשרות שלום וברכה, ושני ילדיהם אבשלום ומיכל שחקו לפניהם ויתחרו יחד כמרוצה ורקירה. והמשרתת הגישה לפניהם כוסות חלב חם אשר חלבה זה עתה. ומה עשית אתה בכל ימי הבציר?-שאל יהונתן את אבשלום— נית הספד הלא סגור הנהו למען יוכלו תלמידיו לעזור להוריהם כעת הבציר׳ ולי לא היתד, דרושה עזרתך. גם אנכי נחתי מעט כימים האלו —ענה אבשלום׳ ופניו התאדמו מעט מבושת— וביתר חלקי הזמן חזרתי על למוד/ וגס למדתי שירים אחדים בעל פה. הידעת גם את נגוגיהם)' —שאלה תמר— את נגון אחד מהם הנשמע תמיד מפיות שכנתו ידעתי ־־"השיב אבשלום—. אם ין אפוא —הוסיפה תמר ברצון— נגן נא את השיר הזה שידעת׳בפנינו ובפני נחמיה אורחנו,אשר בודאי עוד לא שמע אותו. ואבשלום החל לשיר ברגש ובנעימות.ז ב. א< לא לנו המנוחה, חישו׳ אחים, חושו! ס לא לנו מךג1ע?חענו אף בארץ המרוכך■ שבאלציות פזורנו. חושו אחים וכוי.;רימה סענמינו! טושו׳ אחים׳ טולזו לארץ היורתנו. U היטיר דזר ח־כר טאת דרה": כמיהיי״ם טינם כעת עלית דחלוציב רדאשוניש, יאיחר ינגנו בגנון של דיטיד הדיוטי •דייזיצנא נא יואיאנן".