Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 30

במסענו זה. תיאל נא ידידי —אמר נחמיה— לתאר לי את תכונת הדרך שהננו עוברים בה ואת הכפרים אשר סביביתיה. מה שאוכל לתאי לך —אמר יהונתן- הוא רק תמונה כללית, כי כל המקים הזה הוא שפלת יהודה; וביחוד הוגבל החלק הזה של השפלה בשם •שרוך׳ ומאשר כי המקום הזה הוא נמוך מאד וגם נחלים רבים יעברו בו אשר ימלאו מים בימי הגשמים, ונפילת הבתים פה היתד. מצויה; לכן כללם הכהן הגדול בתפילתו הקצרה שהתפלל ביום הכפוריסלבל יהיו בתיהם קבריהם, ומהכפריסאשר שמם העתיק יצלצל עוד באזנינו הוא הכפר •ביתרגיך שהוא העיר •בית דגון׳ העתיקה עיר מושב הפלשתים מלפנים (שמואל אי׳ הי ב׳ז. דירו בלקום ךולד (שימו דעתכם ילדים) —השמיע אחד הגןלים בקול רם— מה פירוש הקריאה הזאת? —שאל נחמיה את יהונתן— ראש האורחה -השיב יהונתן- מזהיר את חבריו כי ישיטו דעתם על העליה והירידה שבהשלל הגדול שלפנינו; ביהוד עלינו יושבי העגלה לשום דעת על זה׳ ולכן החזק עצמך היטב ביתדות העגלה. וברדת נו בתוך העמק תטה את עצמך תמיד אחורנית׳ ובעלותנו תטה את עצמך לפניב׳ ואנכי אמשיך היטב את המושבות לבלי ימהרו הסוסים לרוץ במורד הנחל. ומה היא הוראת שלל? -שאל נחמיה אחרי עלותם על הדרך הישרה— השם "שלל" הוראתו ז מקום נמוך אשר טי דגשמים הרבים היורדים בימות החרף׳ יקוו בו או יעברו דרכו וישטפו פניו. ויש שללים אשר מיד אחרי החרף ימלא אותם הרוח שנית עפר עד כי כל רואיהם לא יכירום׳ אך השלל הזה הנהו רחב ועמוק׳ ושמח הנני כי ככר עברנוהו בשלום; והמלה שלל נזכרת כמה פעמים