Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 29

זה עתה שמעתי - עמר יהונתן אל תמר נשינו אל הכרם— את אשר קרה לטיודעני אכי־עזר בראשון לעיון: עליו היה לבער את ענבי גפני הערלה עד יום הראשון להבציר׳ אך כאשר בא המשגיח ומצא כי עוד לא בערס, פקד על שנים מפועלי הפקידות לבוא אל כרם אני־עזר ולבער אחרי ענבי הערלה׳ בדת ודין׳ והטה —הפועלים— לא הכירו׳ אם בשגגה או בזדון. בין הגפנים בני א־בע שנים ובין בני שלש, וינערו גם את ענבי הגפנים אשר ’צאו בבר בשנה הזאת משנות ערלה; והדחק עלה לסכום הגון. נפלא הדבר הזה! הן מלבד שאביעזר הוא איש שוטר מצוח היה עליו לדעת זאת מראש -אמרח תמר- ואיך עבר עליו הרוח לעכב את ענבי הערלה? לא מרצונו הטוב -השיב יהונתן- לא נער אני־עזראת הערלה מכרמו; ורק טחלת הקדחת אשר תקפתו ימים אחדים הסנה בזאת.— והפועלים גמרו לבצר את הגפנים האחרונים ויסדרו את הסלים המלאים ענבים במקום אחד. 3ל שגה ואנתם שלמן <בל הימנה ואתם שלום) —קראו הבוצרים פה אחת־. ואנתם עזלמן יואתם שלום) -השיבו יהונתן ותמר—. הפועלים הלכו לביתם; ויהונתן צוה על הבדוי נוטר כרמו לשום עינו על דסליס. ויימובו כלם הביתה ובנימן שב תיכף עוד הפעם אל הכרם עם העגלה הרתימה לשני סוסים; ויביא בה את סלי הענביס׳לטעןיהיו מוכנים אצל הבית׳עת ילכו^לי הפקידות. מיד אחרי אשר הודיע השעון כי הצות הלילה הגיעה. הודיעו גם הגמלים את יהונתן׳ בי באה עת ההליכה לראשין־לציון. וימהרו יהונתן ונחמיה לצאת החוצה וימצאו את העגלה ככר רתומה׳ דיקח יהונתן מידיבנימן את השוט; וישבו הוא ונחמיה על העגלה ייסעו אחרי גמלי בית הפקידות.