Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 28

28 לוח ארק־ישראל ולמי דמה? -שאל יהונתן כמשתומם—. לי תמה! —השיבו נחמיה בבטחה- כי מקרא מפורש הוא "כי תבוא אל כרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך". כן —אמר יהונתן - המנהג הזה נוהג עוד היום בארץ׳ בי יעבור איש על פני כים רעהו ויאכל ענכים לשבעו׳ לא יחשב כגנב׳ דק אם יתנם אל כליו אז יענש כשולח יד בשל רעהו. אולם במקומות הקרובים לערים שיים לענבים ערך ומחיר קבוע בטל המנהג הזה שיכל הוא לגרום הפסד מרכה להכורמים. וגם תזיל הכינו את התקלה הכרוכה במנהג זה ולכן פרשו כי כפועל הכתוב מרבי׳ ואנחנו אשר כרמינו הם קיומנו זרכישנו ודאי לא נתן לכל עובר לאכול ענבים כשבעו. דחי אל זצנס:־שאבב (הכה הפעמון׳ עולי־ימים) —אמר בנימן להפועלים— קומו לעבודתכם! הפועלים החלו לדנער איש אחד רעהו׳ וישובו לעבודתם בקול רנה. הי עמכם ז -אמרה תמר בבואה אל הכרם- אחרי נמרי את עבודת הבית׳ אמרתי לבוא אל הכרם אולי אוכל להיות לעזר לך. כאת בשעה שעזרתך דרושה לי —אמר יהונתן— עלי ללכת מהר אל הגנן לדעת מתי יוליכו הגמלים את ענבי כרמי הפקידות להיקב׳ ואלך גם אנכי עטהם, ולא אצטרך ללכת לבדי כעגלתי בחשכת הלילה. אינני מפחד אמנם מגנבים ושודדים וככר הלכתי לבדי פעמים רבות בדרן1 יותר רחוקה מזאת׳ אך טפני שהדרך מבית־ךנ׳ן1ביתדגוןזמקולקל מאד׳וכמקומות אחדים לפני הדרך זרעו הסלהים תג ואות הקיץ ועל ההולך לסבב זלמצזא דרך לא זרועה, והגמלים בקיאים בכל הדרך ואף אם תסגרי את עיניהם ימצאו את הדרך ימבה יבואז למחוז חפצם. טוב אפיא, לך ואנכי אמלא את מקומך עד שובך.