Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 153

אדמה למען יהיה לה די תבואר, למאכל ולזרע השנה הכאה׳ וכמו כן תתן לכל משיפחה בפעם אחת את הבהמות וכל הכלים והמכשירים הנחוצים וההוצאה היותר נחוצה לטחיתה עד הקציר הראשון, כאופן כי ממנו והלאה יוכלו לחיות חיי אירים מתוצאות אדמתם מבלי כל עזר ותמיכה. ומהשנה השניה אי השלישית והלאה יתחילו לשלם בסכומים קטנים להחנדה את אשר הוציאה עליהן. לפי הנשמע תושיב החברה בהרף תריס רק שלשים משפחה מבחירי הפועלים שעברו בהמושבות הקבועות והצטיינו בעבודתם׳ סבלנותם וחיי צמצום. ובשנים הכאות —אם הנסיון יעלה יפה - תושיב את השמנים משפחות הנשארות אשר יש מקים באחוזה להיושיב. אדמת שגיירא היא אחת מהאחוזות היותר טובית והיותר שריות שבארץ ישראל. היא מונחת בין הערים מבריא ונצרא׳ ורחוקה כשתי שעות וחצי מכל אחת מהנה. ומשלת מרככות הולכת מחיפה ישר להאחוזה.אוירה טוב ומבריא בטאד, והיא גבוה200מתר כערך מעל פני הים התיכון, ואדמתה כלה משור. בשטח של 4000דונאם בערך עומד יער ישן מעצי אלה ואלון ועור עצים מיונים. ואלפים דונאם טמנה ראויה רק למטעי כרמים. שלש בארות נמצאו בהאחוזה הזאת הכרוים בעמק של 2מתר ומעין אחד, והם נותנים מים בשופי ומשקים את כל אדמת האחוזה וממים אותה דשן׳ והמים טובים׳ קלים ונעימים במאד. יהאכרים עובדי האחוזה בריאים וחזקים ומאריכים ימים. מחצית האדמה הזאת נקנתה לפני שלשים שנה מאת יזחרגמן לקונסול צרפתי בבארות׳ וזה כעשר שנים קם החלק;הזה והמחצה השניה שהי׳ בידי הפלחים —למקנה לשנים מאחינו ,5נאמת׳ ומהם קנתה החברה. ונקוה כי המושבה תפרח ותגדל זינה ימצאו חית נפשם הפועלים המדוכאים אשר ענו את 1ממזס זה שנים רבות בעד רעיון ישוב ארץ אבותינו.