Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 115

— 115 — שנה. בכל מקום שפנו וילכו פגשו וימצאו אהבה נאמנה וטהורה׳ אותות הברת טובה והבעת תודה בל* קץ מ ק ט ן וגדול. גם עוללים המבינים קצת קבלו את פני הברון והכוונה המטיבים הנחלים׳ באהבה ובמאור פנים ובשמחת נפש. כל איש ואשה, כל נפש. היו מרוצים׳ גם קנטרנים ומבקרים. — הכל השתוממו הפעם לדבריו והליכותיו, ויסכימו ויאמרו בי אדם גדול הוא הברון, דגול מרבבות׳ ואץ קץ לטובו ואידיאלותו. התפעלותו וכל דבר אשר ראה במושבות פה׳ מאדם וער עץ ואבן׳ והתענינותו בכל הש;ך להישובי אץ ערך להן 1 לא נפריז על המדה באמתו כי ראה ראו בעיניהם הפיגם כל בניי שבארץ יהודה, שראו עתה את ברונט׳ כי החלק היותר גדול מעסקיו הגדולים הוא הישוב בעיניו. הברון דרש לשלום כל איש ואימה אשר ידע ויזכר מעת סיורו הקודם׳ ויושט להם ידו. כמדמה שפה הוא המקום להבחן להתנהגות גלויה וביורה נעדרת המסוה הנהוג באירופה על כל דבור והנהגה. פה התנהג וכן התנהגו עמו׳ בכלל׳ כלי כחל וסרק. כאשר ידבר יהודי אל יהוד אחיהו׳ הקרוב אליו׳ דבר העקרוני והראשוני עטו, וין הוא אליהם. פה דבר מלבו כלבו על לב אחיו. וכן בכל תנועה והעדה׳ לא כבאירופה היה, שילר אמר: התיאטר הוא חדרי־מוסר למלך. רק שם יוכל המלך לשמע אמרי אמת. גם אנו נאמר כ• א״י להבחן חדר ביתו הוא שנו יוכל להתפשט מעיל אירום־ותו והיה חפשי׳ כלו יהודי בתוך עמו. פה יפשפש בזקנו ויראה להם כי שיבה זרקה בו׳ תופש בזקן איש ׳מראה ויכר לפני י״ב שנה ושואלו מדוע הזקין כל כך }' והוא משיב להבחן׳ ושאלות ותשובות עוברות בין שני המדברים. כמדמה שפה חיו הברון והבחנה ימים אחדים חי, יהודים אמתים מן הגיטו וישישו בששון גלוי׳ והם ראו כי הכבוד שכבדום כבור אמיתי הוא, מפנים הלבבות; לא מןמה כלל׳ וכל