Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 112

112 — אהוביי כל אשר עם לבבכם". ובמנאם לא כל כך מסדר׳ מרב התרגשותו׳ הביע הכורם ההוא את תודת בני ראשון לציון להב רון על משפטו על חריצות עבודתם ועל בטחונו אשר יבטח נהם׳ ואת הבטחתם להתאמץ גם בעתיד להצדיק את בטחון הברון בהם. ויאמר כי האידיאלים והדרישות של הברון הם המה נם האידיאלים של בני ראשון לציון׳ החפצים להשאר תמיד ובכל את אשר היו מקודם ולהיות תמיד׳ כשם מושבותנו ראשונים לציון׳ ונם בהתחלת שלום חובותיהם להברון (שיש כורמים שככר התחילו לשלם 30-20 אחוזים מהכנסותיהם) הם גם כן מהראשונים, ולהגיע לירי יכלת זאת שואפים כלם בלי יוצא מהכלל, ולתכלית הגעת היבלת המקוה ההוא חסר עוד : היותר חשוב׳ קנית אדמה על יד המושבה להוסיף להמושבה ומצרף לזה לראג לבני הכורמים שגדלו ולהטיב מצב אחדים מהכורמים. וישוחח הברון עם הכורמים בנעימות וחן יותר מחצי ישעה׳ וישמע חות דעתם על כל צרכי הקהלה ועתידות המושבה, קנית אדמה חדשה, ע״ד מעמד הפועלים ועיר כנין בתים החסרים וכר׳ ובכל התחלת דבור ותשובת שאלה פנה בקריאות חבה : ׳■אחי׳ בגי, אדוני," וגם הכורמים בראותם את טוב לב הברון והתגלותו׳ דברו עמו באהבה ובאמונה כבן עם אב.אחד השיב על דבור הברון אשר כמו אמר׳ ביום הראשון לבאו הנה• (בבית הדרי מזיא>׳ כי בני ראשל״צ אוחזים במעשה שגוררות׳ ויוכיח הכורם כי בני ראשל״צ אינם חפצים ואינם מרוצים כלל במעמד של שגוררות, ואדרבה הם שטחים מאד לשלם את חובותיהם לחברון,ויתפעל הברון ויתנצל בכל כחו ואמונתו׳ויאטר בהתרגשות: אני אינני אומר עליכם שנוררים׳ ולא כך חשבתי וכונתי, אילו הייתם כאלה לא הייתי פונה אליכם׳ כי אינני פונה לשנוררים.