Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 105

— 105 "כשמעי אחי עניים בעלי איראה באו הנה׳ ואבא לעזרתם׳ ולמד! "תעזבו האידיאה ותבנו היכלות וכן אני רואה הכובעים הנהדרים "המקשטים נוצות בראשי הנשים נעזרת הנשים עתה(בדברו זאת ״רמז נידו לעזרת הנשים!׳ למה זאת לכם?'>־־ הגם בשבת שעברה ימלאו הנשים ביהכ״נ? אני הייתי מאויה כי תעזרו לאחיכם הפועלים "בתתכם להם עבודה בכרמיכם׳ כי תושיעו איש את אחיו׳ וזכרתם "כי גם אתם עניים הייתם ואל תעזבו את אחיכם העניים ואל תתנו "רק לאחרים. אני מאור! כי תנהגו תמיד ביהדות׳ אז «כרכת "כהנים" תלוה אתכם נכרמיכם.- אני נוכחתי כי אם תעזב.היהדות "יאבדו היהודים. כל ישראל עינם ולכם אליכם׳ אליכם יביטו. •אליכם יתפללו׳ הנכם תקותס. משושם, גאותם. עוד דבר אני •מאוה כי תזכרו תמיד כי מחויבים אתם רב תודות לאדונינו •השולטן- אשר בצל ממשלתו הנכם חפשים לכל דבר יחד עם "כל תושבי הארץ׳ ומה גם בכל עניני הדת אשר אין כן במקומות •אחרים׳ אהבו את הממשלה הטובה והתפללו בשלומה. שם "מושבתכם "ראשון לציון" היא הראשונה אשר הגשימה את רעיון 5י. וידלה י האיש ויד,לש הוא ואשתו באין דושא עוד, בשברם בדיור כזאת טומן לאד יאשל׳צ עד לש;< כהצי שנרי והוא היד מה־אשונים שדרכו ונל-ו על אדמת •ראשל׳צ/ועתה נקבלו בם׳ מחיר קמ״נית ארמה מנחלתו שמבי לאייר מהכורמיש התרשים למקומות כנין. כנה 'לו כית ועליה- שכזאת נהי׳ן מאד עש״י רישא׳ המקים׳ דםדליטים כי הדרים מופת ינצלו מכל מהלה. וגם אמנם;שה דשאי את ביתו בכסף שהיד. לו קצת יותר מדי׳ וכאישד ששרו לי. העירו אדהים מ הכורמים את בעל הבית על הישוי והשאר המיותר של הכית, שימן ני לא ניהא לדו בלוקשוש. עכיש, צער האיש הזה כמד, שניפכאושן הגיל שעל •!ויכנה לו לנדוף, ניכלתו, בית מרת׳ ונכה, כדוישת המקום, וכדי לקים: 'לסי הצע-השכר". ודנית דשני הוא של עשיר אחד כורם מרחבית שקנה לו כים גם שד ויכן לו בית נם פה לדירתי, ועכ״ם לא על שאר כורם׳ המושבה אחריותו של העשיר הזד. הכותב. 1) על תלונה זו השיבו אה״כ לכבוד הברון, כ־ נעלות הכובעים המקושטים דיו ינשים דאויחית מישו, הלונשית נדרך עירוניות, והן נשים או בנות של סוהרים ועשירים 1;c נשי השקידים (אשד כל אלה היו עדויות נם תכשיטי :סף וזהב ו אבנים טינית ®יייקית ונוצצית שראה דניון) ותעשינה כה־נלן, ניכלתן וערכן, אכל נשי הכווטיס יינייחידם נכלל אינן מתקשטות. י י 14