Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 68

כמנוחה והכל כיש לום מכלי כלי נחל באלו חולקים כבוד להאדמה אסכל חי.ולכן יתנהגו עטה בנחת ובהשקט,והמחזה היה יפר, מאד. חתכן שבהכוי לבן ודק ונוצץ מול השמש ונראים ממש כחוטי משי לבן או כסף טהור׳ וגרעיני החטים האדומים מעט נראו לעין השמש כנקודות זהב במשכיות כסף, וכלי מלאכתם הפשוטים גם הס נוצצו והבריקו מרוב שפשופם ברגרעיניס׳ומנהמת לב קראתי: »האח מה נעמת ומה נחמדת« ארצינו הטונה׳ לבי יאוה לחבק בזרועות עפר ארצך ואחשוק בסי נשק אבנןך<ד״י הלוי). קניית החטים היתה קשה ליעי« כיסה הוא ההיפך מאצלנו. אצלנו הקונה שואל סאה חטים בכמה 1‘ והמוכר משיב לו כך וכך והם עומדים על המקח׳ ואחרי מרט קל משתוים בטקח. אבל פה אינו כן׳ אם אתה שואלו סאה חטים בכמה? משיב לך המוכר •קצוב לי קצכתך וכל מה שאתה קוצב לו הוא רגיל להשיב "עוד רחוק" (מהמחיר) ואתה עומד נביך ואין אתה יודע עד כמה תלך ותוסיף לו׳וע־כ קשה לקנות אצלם,וק האיש הבקיבנמוסיהם והיודע למצא איר שהשעה דחוקה והכסף נחוץ לו׳ שרק הוא ימכור כדרך כל התגרים,ואעם־כ קנו רעי חטים וגם שכרו להם שני גמלים להוביל את החטים לביתם. אבל אני לא קניתי מאשר כי לא היו בזול. לפני עזבנו את הכפר לשוב הביתה הלכנו לברך את הזקן היושב תחת התאנה. אצלו ישנו אז אזרחים ערבים והוא עומד עליהם ומשמשם ברצון ובמתינות אשר הם מצטיינים בהם. ברכנוהז בשלום וגם הוא השיב לנו ברכה בכפלים ולעת ערב שבנו הביתה.— ומפני חביבותה של ארץ ישראל חסתי שלא ישכח ממני הרשומים היפים שעשתה עלי הנסיעה הקטנה הזאת אשר בליתי עליה כששה שעות׳ לכן אמרתי להעלותה על ספר.