Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 52

— 52 — בכ״ז לא אטר מונטיסיורי נואש לחפצו ויחליט ללכת לירושלם ולהתאכסן על פני השדה מחוץ לעיר׳ וכן היי כי תקעו את אהליהם על ראש הר הזיתים׳ ושם עמדו כל הימים אשר היו ב־רושלם. < וכל גדולי העיר ונכבדיה מהיהודים ושאינם יהודים וגם פחת העיר ופקידיה בקרום באהליהם. ורק ביום י־ב יוני בא מונטיפיורי וכל בני לדתו בפנים העיר ויבקרו את שני בתי הכנסיות להססרדים והאשכנזים. אשר שם התפללו דרבנים והנאספים בעדם תפלה מיוחדה׳ ומשם הלכו לשפך שיח לפני כותל המערבי׳ ואח״כ בקרו את הפחה במעינו וישובו לאהליהם. גם כירושלם נוכח מונטיפיורי לדעת כי יושביה חפצים ויש מהם שמוכשרים לעמדת האדמה׳ ושנים מראשי עדת האשכנזים מסרו לו בכתב את חות דעתם אדות ערך הרעיון הזה. ולפני צאתו מהעיר חלק את מכסת . הכסף אשר הביא אתו להיהודים וגם לעניי התושבים. מירושלם הלךחברונה. וגם שם תקע את אהלו מחוץ לעיר. שר העיר נאות להוליך את טונטיפיורי ובני לויתו למערת המכפלה׳ אך ההמון התרגש מאד על הדבר ׳ כי רגלי אינם מאמינים ידרכו כמקום קדוש כזה׳ ואחד מהדרווישים הקנאים נפל ארצה לפני פתח המסגד׳ למען יניא אותם מלבוא אל תוכו, אך טונטיפיורי זיהודית פסחו עליו ויבאו אל תוך המסגד. אולם בבואם אל תוכו בראותם כי יותר מחמש מאית מושליטים נאספים בו וכמעט כלם חמושים במקלות ועיניהם טאזרי זיקות חמה ונקמה׳ נחמו על חפצם לבוא אל תוך המערה(אשר באמת היא סגורה ואי אפשר לבא אל תוכה) וימהרו לעזב את המסגד דרך פתח אחר׳ ואחרי חלקם גם בה את הכסף אשר אצלו למענם עזבו את העיר וילכו דרך בית דגן ליפו. ביפו לא ראה מונטיפיורי כלל את פני היהודים; כי בלים ברחו היהודים המעטים שהיו בה-מפחד המגפה, ממנה הלכו ביבשה דרך קסריא טנטור ואטליט לחיפה׳ אך לפגי