Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 28

28 היהודים יושבי ארצו, הישליח ר יעקב מפאריז •»הי׳ עוזר להרב ר׳ יחיאל בהנהגת ישיבתו הגדולה׳ הנהו לפי ידיעתנו הראשון מהעולים בהאלף הזה, ואם אמנם כי הוא לא עלה לארה׳ק בתיר "עולה לרגל" כ״א למטרה ידועה׳ בכ״ז נעים לנו לרשום את שמו במספר העולים׳ כי ממטרתו הננו רואים את המצב הטוב של קהילות אחינו בארד,"ק בעת ההיא׳ וכי היו גם אחרי החרבן ימים טובים לארץ י ש ר א ל-א ם אמנם ימים ספורים- אשר ג ם ה י א ה י ת ה מ ש פ ע ת. אין ספק כי הצליח ד יעקב במלאכותו׳ אך מלבד הנדבה שהביא למשלחו, הביא להגולה כלה ספר זברונות טבל מה שראו עיניו בארודק, וביחוד משטות הקברים *שהשתטה עליהם. אולם לא לעולם חסן, הימים הטובים של היהודים בארץ אבותם כצל חלפו׳ וכשנתים אח׳יב יה״א כי) באה עליה שואה ומשואה . המונגולים העריצים עלו עליה ויעשו בה ישמות׳ וביחוד שפכו את חמתם על ירושלם ויחריבוה כליל׳ והיהודים —אשר הם תמיד השה לעולה- סבלו עוד •תר הרבה משאר תושביה, הרבה הומתו ויתרם נמלטו להערים והכפרים הקרובים והרחוקים, ועמהם לקחו את ספרי התורה ויביאום שכמה, וירושלם נשארה עוד הפעם בדודה ושוממה, וכבימי חרבן אדריאנוס לא נראה בה רגל איש יהודי קרוב לשש שנים. אך עת לחננה׳ בירח אלול שנת כ״ז עלה אליה הרב ר משה ב״ר נחמן גירונרי (הרמכ״ן>. הוא מצא בה רק שני יהודים צובעים, ובכיתם היו מתקבצים בשבתות ומועדיסעוד איזה יהודים מהכפרים שבסביבות,,׳ ובצירוף בניהם הקטנים היו מתפללים בעשרה, אך טבלי קריאה בתורה׳ כי עוד לא ההינו להביא את ספרי התורה משכם. לב רבינו משה נפל עליו בראותו את השממון הד, רם והחרבן הרובץ על כל מדרך כף רגל׳ ויגמר אומר לקבץ את הנדחים ולרתאמץ בכל