Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 90

— 90 — והחזרה אחרי תום זמן העבודה׳ ונעל כרחו יטיל את עצמו ומשפחתו על האנדים או על הפקידות, כאשר קרה זה כמה פעמים. ומטעם הזה אין הפקידות מרשת להתישב משפחות חדימות בהמושבות. אך אם נשתדל להוציא לפעולות את ההצעה הזאת להושיב משפחות יהודים בהכפרים הסמוכים להמושכות, אז חיו יכולים כמה מאות פועלים יהודים למצא עבודה 1ז—לשם עבודה ממש, ולא לשם להיות אכרים בעתיד — בהמושבות. ועוד זאת בהרבה כפרים יש למכור חלקי אדמה קטנים כמחיר נמוך׳ ובנקל יוכלו המתישנים החדשים לרכוש להם לאט לאט קטינת אדמה לגני ירק ולכרם וכדומה. ומי שישלו קרקעבהכפר ויושב בו הרי הוא כיתר בני הכפר, ואין עליו כל אותן החומרות הנתונות על יושבי המושבות. גם בקסריא הסמוכה לז״י יש מקום לכמה משפחות יהודים להתפרנס כה מאומנות וממסחרים קטנים. גם יש הרבה כפרים שחסרים שם טחנות׳ ויושבי הכפרים ההם מוכרחים להוביל את חטיהם מרחק כמה שעות עד הטחנה. ובטח אם אחינו יבואו וייסדו בהם טחנות יראו ברכה בעמלם. בכפר טירה הסמוך לחיפה בימתי שעות, עשה ימם האדון ליבאוויטש עם שותף נוצרי מחיפה׳ טחנת קטור׳ והם רואים ברכה בעסקם זה. גם יש בהכפדים מקום לעסק טוב במסחר החטים והשמי׳ אשר היהודים מסוגלים מאד למסחרים כאלה. אני הזכרתי ז״י׳ מפני כי היא והכפרים הסמוכים לה־-ידועים לי, אך בטח כמו כן נם יוכלו משפחות יהודים להתיישב בהכפרים 1) בשעת הפציר •נולים נם בני ובנות הפועלים ׳!החיה «המלאכה הקלה של זמירת האשכולות! ומלבד היטכר המועט שהעבורה הזאת משלמת! הרשות נתונה לרם לאכול ענבים כנפשם שבעם,