Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 79

— 79 — לא ביתר התעודות וההסכמות שהיי לנגד עינינו׳ שאלנו גם את פי זקן חכמי הדור הזה ה״ה הרב הגאון וכו׳ ראשון לציון כמוהר״ר יש״א ברכ״ה שליט־א —אשר ישב שנים רבות ביםו — אם שמע שמין דבר מחרם ואיסור כזה׳ וינד לנו כי מעולם לא הקשיבו אזניו דבר כזה׳ "רק בכל• עת אשר אניה הביאה אורחים יהודים — העולים ירושלטה — ליפו׳ הלך פקיד עדת ’וושלם בעצמו ליפו להביאם ירושלטה ולשמר כי לא יאונה להם כל רעה־.— ובדברנו עם כבוד רבעו הראש״ל אדות קורות עיר יפו׳ אצלנו ממנו זכרונות אחרים אשר נחשוב לנכון להביאם פה כיחד עם עוד איזה זכרונות אשר אספנו מספרים ומשאר זקני הדור למען יהיו לחמר להבאים לכתוב את קורות עדת יפו בפרטות. נושאי הצלב תקעו יסדם בעיר הזאת׳ וזמן רב הי׳ בה מושב כהן ראש(בישוף)׳ והמה השביתו ממנה כל עדה מישראל (הנוסע רב מטודילא לא מצא בה רק יהודי אחד), באמצע המאה הששית לאלף הנוכחי(תק״מ> הפקידו רבני קושטנדינא את הנוצרי חנא דומייא ציר ארבע ממלכות׳ כי ישים עינו על היהודים העולים ירושלמה כי לא יאונה להם כל רעה׳ ויוכלו ללכת בטח לדרכם ירושלמה.—בשנת תקנ״ט לכד אותה קלעבער שר המצביא של נאפוליון הראשון ויהרוס את חומתה אחרי סערת מלחמה כיום תמים׳ ויחריב כמעט את העיר כלה. אחרי שנים סספר בנה אחד מגדולי המושלימים א כ ו נא ב ו ט חלק גדול מהעיר׳ ועד היום ישנם בנינים אחדים הנקראים על שמו׳ ויושביה החלו לשוב אליה. ומלבד הטושלימים היו מרבית יושביה נוצרים־קטולים. את היהודים העולים לירושלם׳היי מוריד אחד הערלים מהאניה לעיר והמה התאכסנו בביתו יומיסושלש׳כי ביפו לא היי אז די חמורים להוליך את העולים לירושלם(אשר על הרוב עלו אז משפחות